Ha- Meʾasef · 1789-01-01 · אב תקמט (1789) · p. [Seite 9]

־( שכט c מהר ליגב־ןןה ולא שכחו• גד-וץז ןזפ*חןי־לןים בשו־לץי ומת־־א־־מצים' ל;עלית’ ולא־חיוז בסנ-סני המ־רקז שמך ופת-רוס' הי-?ןרכוןז בגך־לם ’ואם הבלם יד־טו ךת־־פיך ואו־רןן? אל מי יך־מו משי־־חןך ואל מי נבי- א*ןז ואל מי לו־־ןןך’ ושי—ך![י למגה ויח־אף כליל כל ממ-לכות ה-אליל 'הסנך לעיו־לט ל'ד1ר ודל נז'י-ךיןי י ■»ו המאמר המחזיקיה ומתאמצים לעלות בשוליך ולאחוז הגומי תמדיו / וגיעה ולאחח זגו׳ דנור מליצי לאחיי כמבקשים להגיע שתה ולנוח תחת צלם ונהיות שזה פילגש יפה חאוד ומהכיה לכלל השיל! חבלנו גה העתקתו הצחה מאלה בני הבתים עס העתקת הלמב״מן ז״ל / כדי להשלים השיל גס בלשו; אשכנז י דברי המאספים כל1 בינ^מת האי1יל* ׳■ הוצלו ליתד ולפן גקדכליל בשו״א הל׳ף במקום בליל בקמ׳יץ ואף שאיננו סחוך * והוא על פס הכתוב והאלילים בליל יחלו^ (ישעי׳ ב׳) ל״ל שהאלילים יכלקו כלה כאחד ׳- ואולי כונתו פה מלשון נזל שיקרא בגמרא כלילא ואז הוא כרזוך / שיחלוף נזר של צל ממלכות האליל ׳> ואף כי לכ״ז רחקה כ(;תו פה מכונת לשון הכתוב ועכ״ז נשא אותו הלשון על שפתיו / ני יש בזה עליבות מה לאוזן השומע *) ניהיש״ד *) מ״ח יש להזהל שלא להשתמש בזה הכלל יותל מדאי ׳ כי הלא הוא היה בעוכרי ומחריבי הלשון בימיה האחרונים! כאשר קמו אנשים שלא ידעו דרכי הלשון יהיכיבו כתובים לביס במקומותס למושבוחיהס / אף שאין בהם לא שייכות ולא חבור וקפול נאה אבל רחשולרים הראשונים המשכילים ׳ לא השתמשו בו כי אס מעט מזעיל / בעת שנפל נו הדמיון מבזאר הטב / בלי לשחת הטעה והמליצה ׳ כננמן שלענינו * דברי המאספים