Ha- Meʾasef · 1789-01-01 · אב תקמט (1789) · p. [Seite 8]

»ין ריא טי5םטן טהעלר צרשטרייעט ׳ אך! זיא האין דייני הירדן נאך נינט פרגעסן 5 שטרעבן איממר נאך אונערמידט דייני גרענצןצו בטרעטן 5 שמאנטן נאך אונאויפהערליך נאך דען שאטטן דיינר עהח זויודיגן פאלמן c (א דריימאל זעליגי בורג!) T קאן שנער אונד פתרום מיט ^יהרר שטאר^צן גרעסי• די1 בייאקאמנלן ד זאלל איך יענם ענטווייהטי אראקל מיט דיינם אוריס איגד* תמים פרגליינן? קעננן זיא גזאלבטי הייפטר ׳ קעננן זיא פראפעטן ׳ קעננן זיא לעוויטן ׳ קעננן זיא הייליגי זענגר אויפווייזן ן— א דיא ריי3י דר אבגעטטרייא זינד וואנדלבאר ׳ אונדווערדן אים רוי3י •פרגעהן 3 נור דייני הער׳?ד1י5קי?ט וועהרט פיר;אוגד פיר! •/רען. ׳ עזכ ההת־חות הנזכר / וחזר להמשיל את ציון לאיש אשר יאספו אליו כל מבקש עזר ׳והצלה ומחזיקי® בשולי בגדיו! ושוב גמר אומר ומתאמצים לעלות בסנסגי קמריך מה שאין לה קשור וחמר עס ראשית הכית ׳ כי מלת שיליס לא יאמר רק על שולי הבגד או המעיל ׳ ולכן ראה המעתיק לעזבם כי אין להה צחות בלשון אשכנז ע״כ אחנה החנם פראפעסר מאיר בעיר המדרש נעטטינגן.« אשר העתיק כל הקונטרס עליס לתרופה ללשון אשכנז והדפיס ההעתקה הזאת בשית תקל״ע / "היא הישין> להעתיק נס שגי הבתים האלה בדרך גאה ויכה מאוד ־׳ יאמר שטעה בשוליך כאן על גבולי הארץ ׳ כי כן חצינו בלשו! תז״ל שס שוליה על הקצות שבכל דבר! כמו שולי קערה והדומה ׳ וכבר העיד מהרש״ד בעצמו שלא ־נמנעו המשורריס להשתמש נס בקצת שרשי לשון המשנה כג״ל ־ ואמר המשורר לעיר.ציון./ אשר אליה כל קינתו זאת / אע״פ שעדרי המונו גלו ממך ונתפזרו אנה ואנה / מ״ח לא פנתו .גלליו אבל מחזקת עוד תשוקת נפשס במוליך ׳ ושעוד המאמי