Ha- Meʾasef · 1789-01-01 · שבט תקמט (1789) · p. [Seite 16]

ב ( קמד) (יב) זסשרץ הן אותיות השריקה , רוצאין מתוך חינכי השיניים וחלל הלשון; כיצד * אס מגביה ראשו j ומעמיק חריץ באמצעיתו / ונוגע בשני צדדיו בעליונים חינני הכנין / וזוקק את ההכרה לצאת מתוך חלל הלשון וחינני הנושכים גנחת * יוצאה ויין :־ ואס דוחפה בכת קצת / יוצאה סמך : ואס מכין עצמו במו כזיק / אבל גבוה יותר קצת יוצא שין: ונשסזגות בכח יותר גדול / עד שמזעזע ומכשכס ראש הלשון * יוצא ריש : והצדיק מחוברת מטית וסמך כאחת : (יג) אלו הן'י״ב אותיות / שהלשון הוגה ומפרש אותן / ע״י! המליץ . י״ב מיני דפיקות חלוקות ומובלעות זו מו 3רוחי1 חוע : י1שר'רצ השערה : וגדולה מזו / שאפי׳ נאותה דפיקה עצמה יכול להבדיל I v ספר / ולחלק אותה לעשרה גבוליים ניכריס עדיין ומבוררים לגנש; {ןעמן השומע : והן עשר תנועות שנעו חכמי הדיקדוק י קמץ פתיז; יומיס צירי ונו׳ : תן עשרה לנ״א^מהן / ויצאו מאה ועשרים'ביטוים געו«ן שונים / שהלשון יודע לחתכס / ולמצוא בחושך לכל אחד ואחל; *3np מהן את נענועו המיוחד לו / בפחות משלישית של רגע; המ(רה כמימרא אחד : ואפי׳ בשעה שלבו של אדם מטולטל בעירדות; fo) ד< ופיזורי הנפש ועסקים רביס י הוא עומד ומשרת בדעת צלולה; גל המנ בשדר ישר ׳ 3לי פ?כז? 3לי ספ? 5 ויודע להאיר את דבריי; &0ר ס5 כרוח חן ושכל טוב ♦ ולמלל ולהלל גדולת יוצר הכל : י ן לא ____•! נואלוריס : אומר וא זאת לדוגמת על דבר האגרות אשר כתג התומי הרבני 1 זיצפצפו ל המשכיל מוהר״ר נ׳׳י איש סטנאב לריעיו וית פשו ומיודעיו כנמה ענייני החכמה / ובלעת המחבר להוציאם לאור י איננו ל! ת\ך ומן מועט י בכןהננג מבקשים מכל אוה3י החכמה! iwjk ותומכיה להודיע לנו את מחשבותיהם / אס נכספה נפשם; מנה הנ לקחת ספר הזה אשר לא יהיה כי אס במספר עשרה נויג1 1 1" י!.נ .. 1״״ ץ*; עי׳ס חב וכל כדגן על נייר טוב ימכר לערך (צו א׳ 4רצוסן) או פחות מזה אבל וודאי לא יותר חבית שוחרי הטוב ור,תועדה