Ha- Meʾasef · 1788-01-01 · כסליו תקמט (1788) · p. [Seite 32]

( צו ) ויקחהו וילך לדרכו / ויהי אחרי הלכו / והנה איש זקן ושבע ימים 3א מדרכו עיף ויגע / וירא את האלון אשר על שפת הכחל / וישב תחתו לחסות ולנוח בצלו / והרכב שב מדרכו לבקש את שקו חשר עזב / ולא מצאו / וירא חת הזקן ויבא 12יו בחרי אף לאמור: תנה לי את אשר מצאת / כי רק אתה לבדך היית פה ואין איש אתך / ועתה השיבה לי את כספי בערס אמיתך והזקן ישב לתומו ולא ידע דבר גס מן השק t גס מן הזהב / ויען ויאמר : אל-אלהי' / ה׳ הוא היודע כי לא ידעתי מאומה מכל אשי תשאל ממני / ואתה האדון מדוע תמיתני / ק לא ראיתי שקך / גס והכך לא מצאתי / ורע אין בידי / והרכב לא שת לבו לדברי הזקן / ולא חמל עליו / וישלוף את חרבו ויכהו אל החומש וימיתהו * כראות בןעמרס את הדבר הזה / ויפול על פניו ארצה ויבך ♦ והנה קול כרעם שנית נשמע לאמור : צדקו משפטי ה׳ / נאמנים המה יחד $ אמנס קצה מעיך מראות / ולבבך לא יבין ן1ה / ועתה פקח עיניך וראה את אשר לפניך / דע הנה האיש הזקן הזה / אשר תראה מתגולל בדמו / זה ימיס רביס הרג את אבי הנער הרועה / רקח כספו ממנו / ועתה גאלתי את דמו בנפש המצת / אשר הרג הרכב כיום הזה י ערקו דרכי ה׳ ׳ ^טוי הם b% * גט משפטי אפו יחד נאמנו * ואם גם ברעתו וברוב הפשע יחיה הרשע / גם עבר חייד* 5 ובצדקתו איש צדיק בוזה רשע ובלה ביגון גם יום גם i S’S אם בטרם קצו ימורת ביSר מכבד דבר ה׳ ודורש תוררתו ׳ ואוהב שקר ומרמה יעוז בהותו ירבה בהול ימים Sy’ החלד : מארת ה׳ היתה זאת ־ ומה יתן אומ$ >גנןש גבוה נמוגו קרוץ מחומר ו נ ♦ ♦ ך♦