Ha- Meʾasef · 1788-01-01 · תשרי תקמט (1788) · p. [Seite 22]

( פזז ) לכן דרכי השגחתו נסתרים כעת ההיא / ונראה לנו / כאל( קדוש ישראל מזב את הארץ והנהגתה ♦ ולסבה זו נקרא השם הנככד המורה על השגחת האל ומדת חסדו ה׳ ש^ם / מצד שהוא נותן כה שלמות לבריאותיו : חכם אחר מהחכמים הגדולים מכני עמינו אומר : גדול השלום שאלמלא השלום החרב והחיה משכלת את הארץ / מה טעם שנאמר אם כחוקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם וגו׳ ונתתי שלום בארץ ושככתס ואין מחריד / והשכתי חיה רעה מן הארץ / וחרב לא תעבור כארצכם ♦ ואלה דברי השכל אינם צריכים חזוק * הלא אין עד כבעל הנסיון / טעמנו ראינו כי רע ומר הוא לשית איכה עם שכנינו ♦ עור היום ההוא שמור בזכרוננו / עודנו כאבו / יום מנוכה וממשה / אשר בו למדנו להבחין / שאין החיות רעות משכלת את הארץ / כאשר תעשינה האיכה / השנאה / הקנאה / והמחלוקות / ותולדותיהן כיוצא כהן / הריב והמלחמה / שמה ושערזריה י ע״וד היום הזה זכרנו את הדאגה וימי אכל/ אשר שכר האדם לא נהיה! ושכר הבהמה איננה / וליוצא ולנא אין שלום מן הצר / ני ה׳ שלח את כל אדם איש ברעהו כדברי זכריה הנביא. (ה׳ יו״ד) * בעח מלחמה אסמינו ללא ברכה / החריצות ללא הועיל i והמשתכר 12 משתכר צרור נקוב / ואיש מהיר במלאכתן אינו נשכר ,הישר מתעצב 12 לבו! האמונה נאנחה / התושיה מסתתרת , והקשה שבקללות כנזכר בתלמוד יוהבו הנער ביקן והנקבה בנכבד בבת מלחמה שכר אדם לא נהיה / הערים שרופת אש / הארמנות נהרסות / וכל כתי חסד הבנויים לתלפיות לחכמה ולגמילות חסד נתוציס / הדתות נרמסים ברגלים / מלאכות חושב חכמה בזויה / ומה שהמציאו והפעילו קדמונינו / בכמה מאות שנה לתקן ולתועלת ענין בני אדם / נחרב בזמן קצר 5 ושכר הבהמה איננה / עבודת האדמה אין / שדדשדה/ עבשו פרודות תחת מגרפותיהס / ואשר כל עוד צמחה בה■/ והולידה