Ha- Meʾasef · 1788-01-01 · תמוז תקמח (1788) · p. [Seite 26]

כי מר לי מאור מנם ופדמבואר במ״א * וכן ש^חגי למד-ז אמיתך (ש״נ י״ע י״י) ׳ חדל לך למדת יכוך (ל״« כ״ה די), ורגיס עוד * (ב) עלי הסבה הגורמרת כאלו כתוב על מה א© שיכון לדעתה על פי הנשאל / מזה : למה לא הגדת לי ני אחותך היא, <בראשית יינ יית) ־ # ני הוא לא ידע שיראת המות גרמה זאת למה ידבר אדוני כדברים האלה (שם מ״ל«׳) / כלומד מה גרס שנחשבנו בעיניך כגנבים / ואדרבה יש כאן סבה הראוי׳ שתגרום הפך המחשבה הזחת / הן כסף וגו' י" אס שיכון לאמור שאין כאן סבה נורמת כלל / מזה הנועם : למד־־; אירא בימי רע (תהל־ס יי״« י׳) / כלומר מה יגרום לי היראה הזאת / הכי עון עקבי יסוכני / וכלפירש הרמ״במן שם ♦ אס שיכון לאמור שהסנה הגורמת הידועה אינה ראויה לגרוס המסובב הזה בדעת המתבונן עליהם מזה העעס: למה תבכי וגו׳ (שמואל א׳ ס / כלומר לא היה הכעס שנעסתך צרתך לגרום זאת / הלא אנוכי טוב לך מעשרה מיס *) למה תעשה בה לעבדיך נ שמית ה׳ ט״0 / מה גרם לנו זאת / הנה עבדיך מוכים כחועאיס ואין הסרחון תלוי מז / כי אס במה שלא נתן תבן לעבדיך ♦ ולמה זה חרה לך h'j הדבר הזד־*, ( ש״ב י״נז מיג )■ 1' כלומר מה גרם לך החרון על שהקדמנו להעביר את המלך הירדן / האכול אכלנו מן המלך אס נשאת נשא לנו וטעם‘ כפילת היחס על מה חרה לך על הדבר הזה / בהיות שאחת משתי הסבות שזכרו היתה גורמר־י. שתגרוב: הקדימה הזאת את חרונס » אבל אחרי שאינם באמת / לא היתה הקדימה הזאת ראוי׳ לגרוס חרון כלל י - ב - ל : או אס לא ילע חזה הכעס , חשב שמדעת הנדס כרמה לוע לבה!. ונין לזה נמנתומו « עכ*פ הגונה על הנבה׳ הגורמת *