Ha- Meʾasef · 1788-01-01 · אייר תקמח (1788) · p. [Seite 18]

( רנח ) המרים נפי מה שהם כאמתתס ע7״מ שיצייר מציאות המורפנ לא כאלו הי׳ דכר נעצמו (נלי^ענאן) / אכל כדכר נראה לכד (פנגנלווונננצון) וכן יצייר הזמן והמקום לא צאלו היו / איכות הדברים הנמצאים נפעל חוצה לו / אכל יציירם כמו שהס / ר/׳ל דרכי השגת החוש לכד / באופן שאין להם מציאות כלל יזוצה לו י וכן יצייר הדברים בסבותיהם "־ ר״ל שלא יספיק לו כציור מציאות הדברים והתקשרס זע״ז כזמן ונלוקוס לכד / אנל יצייר אותם כהתקשרות פנימי ר״ל בהיותם סכות ומסובכים זה מזה / וישיג מן הרבי הא׳ דברים רבים נו׳ כי . מראה אור' השמש ותאר כדורייותו / הם אצל השכל שני דברים.נבדלים / כהבדל כין יוסף ושמעון אצל הדמיון / ובשכS יבדר־* הענין הכללי מן האישי ׳ ר״ל שהשכל משיג מהאיש המיוחד' מראובן עד״מ הענין הכללי המשותף לו ולזולתו מאישי מין האדם / ר׳'ל היותו חי מדבר / ומבדיל זה הענין הכללי' / מן הענין האישי המיוחד אליו לנד / אכל הדמיון משיג הענין הכללי הנו׳ לא לנד! אבל מעורב עס האישי > ולא יתאמת מופרת מן המופתים אלא בכללי י להיות המופת נשען על זה היסוד < כל המתחייב לעמן הכולל ר״ל אל הסוג או המין / מתחייב ג״כ לענין המיוחד! אכל'לא כל המתחייב למיוחד מה מתחייב נ*כ למיוחד זולתו המשל בזה אס נאמר / כל אדם אפשר שיכתוב ראובן אדם / א״כ ראובן אפשר שיכתוב / הוא מוכת' אמתי , אכל אם נאמר מקצת המשולשים הס נצנים / זה' התמונה היא משולש / א״כ זה המשלש הוא נצב הזרת / לא יתאמת נא׳ כמקרה ר״ל שיזדמן שיהי׳ זה המשולש נצב הזוית' נפעל כי ככר אפשר שיהיה ג״כ ממקצת המשולשים שהם בלתי' נצנים ובשכל יודע הנשוא העצמי מן המקרי •י עד״לו השכל משיג נאמרנו המשולש הוא כעל ג׳ זרות היות נשואי המשפע ר״ל ג׳ זויות עצמיות אל המשולש / מתחייב ממנו בהכרח / אכל אס נאמר זה המשולש הוא שחור / נשוא המשפע ר״ל השחרות הוא מקרי אל המשולש / מצד שכבר אפשר שנצייר את המשולש שחור או זולת זה מבלתי שיקרה מזה שינוי נעצם המשולש כלל ״ שהדמיון לא ישיג אלא האישי כו׳ / זה נתבאר כמה שקדם מדברינו י. או ירכיב נו׳ / הנדי♦ נו׳