Ha- Meʾasef · 1788-01-01 · ניסן תקמח (1788) · p. [Seite 12]

*( רמזי) ימריס חמרים *)/ דקת מלא ילקוטו מהס רעלה למעלה להריקס ולהשיב רוחו / ואז ישוב לרדת לקחת מטמונו פעם אחר פעס עד תמס / אס לא גננו רעיו את הנותר נטרס ירד שנית לקחחס / ני להיות סירות הדונה קרובות הנה על פני המיס והצולליס ירדו כתהומו זה נצד זה לחפוש מטמונים / י נאשר יראה האחד ני לרעיו הנעים גורלו והוא לשוא יגע / יארוב במסתר לחטוף / ויוחל עד עת עלות חנירו להריק ילקוטו או לשאוב רוח / ואז חיש ירד הוא לתור אחרי מקומו ויחטוף החומטיס א$ר השאיר הראשון וככר קרה פעם אחת אשר דחה צולל אחד על רעו כי עושה עמו כרמיה לגנוב ממנו הקליפות אשר אסף הוא ביגיעה ושקידה רנה / ויהי הוא -הגיא אותו כפעס בפעס לעזוב מדרכו הרעה ומן החמש אשר נכפו להשיב לו הנזילה אשר גזל / והאחר נמו פתן קרש האטים אזנו לבלתי שעות לדבריו / וידבר עוד אתו קשית על ני שקר ענה כאחיו לענות בו סרה / ועין אניש לא שזפתו מעולם לעשות נכלה כזאת * אולם הראשון החריש עד יום שנית / וכאשר מצא גס כיוס כי נגנבו ממתכונת חומטיו אשר לקט ואסף בתהום הים / ותבער בו אש הקנאה לקחת נקמתו מהגנב / ויהי כרדתס שנית במצולת הים / הניח את חכירו לרדת ייאשון והוא ירד אחריו ומאכלת בידו / וכבואו לתהום מצאו עוד על גניבתו ועמד עליו והמיתו / ואנשי השירה «וחילו על ההרוג כפעם בפעם ני לא ידעו מה היה לו / ויחילו עוד בוש / ואחרי המשכו מתוך המים מצאוהו מודקר ומת י וכבר אמרנו בי הצוללים והשוחיס יורגלו מנעוריהם לשבת תחת המיס זמן מה כלי שאיבת רוח / כי לולי ההרגל;הזאת יסתכל וישתולל נל אחד מהם בשבתו תחת המיס בלי לדעת לאיזה תכלית הורד שמה / ולפי רבות צידו תרבה _ משכורתו אולם העבודה הזאת מתשת נח מאד / עד ט י•••• ממובחרי מחלוקת ניול הוא בין מתקדי הטבע אה יש לתומסיר הוא ■נועה מקומי• או לא אן> שהם נכלליה תחת נדר החי! וא^> כת המחייב־ להס תנועה אקומית! תוי־ה שהוא בתכלית לרעיון יההחרשלות ולא ישנו את «קוח5 לעול• בלתי יוע« מזעיר ־