Ha- Meʾasef · 1788-01-01 · אדר שני תקמח (1788) · p. [Seite 2]

ונחר! 3נ חנ3ית פ נס שאלת ומל דבריע .הכלל עד < המשכילים ר,ין אשר 30« אי ש»ן ממי הוא יסיג להסכם ה לדעת:1׳ להחנס צ אדר א׳ ה הספר ה! זשלוס על «כרוך ושי3ן ׳ אשיש ן׳ וןעמ3 חן לנס זרנו / האלס שנר עוז עמי, יסתעף אושר מ חפשי ל גדול 0 נאשר נ אק מ; *.״ ( קינח) וה בונה ויה סותר / זה שואל וזה משיב עד סוף הדבר חוקקו המחשבות ויצרפו התחבולות ויצאו לאור מזוקהוח שבעתים—־ ענ*ן נתן אלהים בלב האדם למען השכל ומרב אורחותיו / לסקל, לפניו הדרך ילך'בו "י׳ אמנם כל© כאחד הצדיקו את המחבר t ולא שתו את לבס לערות היסוד אשר בנה עליו / רק הודו ולא גושו לאמור / כי f>i נצדק ולא במשפט התנהגו עד עתה עס קהל ישראל / וכלם כאחד ענו ואמרו שראוי לכל שר ומושל להרים קרנם ✓ ולהעמיד מצנם על מכון הורת האדם * וקרוב לעת היאה יצא דבר מלכות מלפני האדון הקיסר הרומי יאזעף השבי יד׳'פ לעוב על היהודים היושבים במדינות מלכותו באגרת השלמים הנקראת טא^עראנץזעדיקט כידוע לכל ברוך יהי המושל הצדיק הזה מאת האלהיס האוהב האמת והשלום*) I כל זאת הריס קרן ישרן1 בין העמיס / ומקצה ארץ אשכנז ועד קצהו אין אומר ואין דברים בלי נשמע קול רנה וישועה לעובת עס זו אפס ישראל לא ידע / עמי 'לא התבונן דבר מןל אשר נעשה בעדו ♦ כי מאין ידע איש יהודי חדשות כחכמה ובמוסר? רובם יתעבו קרות ספרי העמים יען לא ידעו הנין צחות / ועל דברי מת* מספר המבינים לא ישימו לב / ט יראו מפניהם כמפני דברי נרגן 5 והמורים היושבים גראש / אשר להם המשפט לעורר אח לבב העם על כל דבר טוב ויפה / לא ישגיחו כלל על דברים כאלה הנוגעים בטובת הכלל / ויבחרו וחדי לנרי נענין הזה #כוי אזכור לגנוב את יליד לכי המליץ החכה י׳ הירץ ׳וויזל נ׳יי אשר קס כלדיא וכארי התנשא לחזק את לכרי הקיסר יר״ה בלג מי עמינו אשי פחדו פתל מפני החדשות האלה , במנתנו המפואר דברי שלו© יאמת ה,מלא דנרי חן ושכל עוכ על כל נחתיו , כרעו לה׳ כיד . ילידי •עשועיפ י על הע«נ ־אשר עשה עחכה נעת הזאת והקיה נכה איש דוני צחות « לגיות לפה ולמליץ נינותנה ונין האנשיה שמאי עונתכה , אשר שחו אמי «ף לינל״נה ונקשו להסיר אחכה מאתרי דרן החוסר והחכמה ואס ינו עליו החולקים על דכר המכתב הזה אשר העלו עשן נאפה וישליכו חצם לירות נם איש צדיק / לא עלתה נידה , כי האחת עשה דיכו וכפלשי חכתניס האחרונים הנר פו דוברי עתק ייבושו לדנר עוד מאומה חן חן לן איש תחיה! ני חסם «ל זר« ערון , ותאזר® חיל לוחו« עצה ותוויה # לא אעמר אח «נץ אם לא אגמויימל לגי