Ha- Meʾasef · 1788-01-01 · אדר ראשון תקמח (1788) · p. [Seite 18]

( קספ) הועלת עוד פעולותיה ע״י גוף תחת השמש / ויפה חני 3ע$ העעמיס שחי אלה✓ ני הן ענין אחד על הורג את עצמו / ושארית הכתוב על הנרצח מזולתו ולמדנו מפסוק זה כאר היעב 4 שים עונש לנשמה אחרי המות ן גי רדף אויב נפשי דכא (1אוץ חיתי ׳ ד־זושיבגי במחשכיבש כמי־תי עולמ (תהליה היוג גי) / כך פרזשו / העמיס צרת האדם תמנע ממנו עוג העה״ז / אכל אור נשמתו חזו! / לענוד את השס ולהתהלך לפניו! שהיא מעשה החיה ולפעמים מציה ויגון ימצא / יחדל משתיהן " וזהו שאמר ני רדף אויב נפשי / שהוא המין הראשון! גס דכא לאיז חיתי / שהוא המין השני / שמרוג יגון חיתי המתהלכת כמרזמיס / •ורעת אויב נדכאה לארץ י ובהיותי נעדר מעוג שני העולמים / הרי הושינני גמחשכיס כרשעים שהן מתי עולם / שאין להן גון* למות מעוב העה״ו / וחיתם באוהל לא תראה אור ♦ א?1 חתן (1חית נפש תורך < חית עניך אל1 תשכח(1נצח (פס ירי **«) נך פרושו / דמה את נפשות ישראל הצדיתים והעשוקים נגלות / לנפש תורים החלושים וטהורים להקרנה 1 והתחנן שאל יתנם ניד נני מל הדומים נישעתם לחיות רעות ♦ ולפי שישראל נצרותם דכקיס נה׳ אלהיהס / שזה מעשה החיה / על כן אמר חית ענייך אל תשכח לנצח! ני היא דנקה נך * והשתאר האדנים נשם חית חסר מסמך / והיא מליצה יקרה / שאילו חנר עמו מסמך לומר לחית ארץ / היה נשמע חית הארץ ממש / לכן אמר לחית סתם / למדנו שמדכר נמי אדם נעלי החיה העליונה / והשמיע הנסמך; לרמוז שכל כן משתיתים ועושים נלי דעת / שראוי לסמוך אל חיתם מלת שדה / ני דומים לחיות השדה / וזה דרך השיר . וזונת תגיע,היום הקונה אל ושנית והמוכר אל יתאבל ני חרון על כל המונח * כי המוכר והממכר לא ישוב יעוד בחיים חיתו / ני חזון על כל המונה, לא ישוב ׳ ואיש בעוני ךזיתו לא יתחזקו (יחזקאל ז׳ י י״לג׳) / מקראות סתומות הן &ן$ * ולמדנו פך תפרשם / מה שאמרתי רעה על הקונה והמוכר