Ha- Meʾasef · 1788-01-01 · אדר ראשון תקמח (1788) · p. [Seite 1]

המאסה הדש אדר ראשון תקמח חתירת מאמר הקור דין ודבר ברור הוא ני רבותינו ז׳י׳ל פנו השכר והעונג לנפשות הטהורות בשס גן ינק / והעונש והצער לנפשות החטאות נשם גהינס / וכמו שגן עדן משל / ני אי אפשר לנ1 לדמות בדעתנו שנאו הקדושים הללו לגן נמו אותו הגן שנטע ה, נתחלת הבריאה לשום בו את האדם / כי איך נשמת האדס העליונה שאינה• גוף ושלא ישיגוה מקרי הגוף / תשב בגן ותאכל מפריו / והתהלך בין עציו הנחמדים למראה / והס ז״ל עצמן אמרו במס׳ חגיגה / ערבות שבו צדק ומשפט ומזי חיים ושלום וברכה / ונשמותיהן של צדיקים / ונשמות העתידין להבראות / ואופני׳ וחיות הקדש ושרפים ומלאכי השרת וכסא הכבוד ומלך רס ונשא שוכן עליהן י ומי יוכל להגדיל כבוד הנשמה יותר מהם / שנתנז מקומה נין הקדושים האלה? אבל לש שאין כנו נח ואין מלה גלשונינו לתאר בה נאמת השכר הטוב הזה , השתמשו במשל זה / לפי שלא מצאו מקום עונג ושעשוע המושג לנו יותר מין עדן ״ ופן משלו משל לענין העונש לנפשות / שגס עליו לא נוכל לדבר ולהסבירו במילין / וביותר שכבר הודענו למפלה שלא דברו עס ההדיוטים / אלא לתלמידיהם מניני מדע / ולפי שלא מצאו מקום בארץ שהיה מצער ומגאיב גופות ונפשות / ושהיה מונן לתבערת אש / כמו התופת וגי בן הנוס שעל פני ירושלים / ששם היו הרשעים שורפים את בניהם למולך / ושם היה אחרי כן עונש הרשעים האלה / כמו שנבא לכן m ינדס באיס נאס ה׳ / ולא יקרא למקום הזה עול יא 1© x התכת