Ha- Meʾasef · 1788-01-01 · שבט תקמח (1788) · p. [Seite 19]

( קלא) I «, נעשה מפקחת עין / שוחקת לקראת כל איש / מצקת חן ״ בשפתותיה/ ותהי לנפש חיה ♦ כיונק מארץ צחיחה בימי *« האביב לאע לאנס יעלה עד כי יגדל רעש פרי / כן נראו גה S ♦ל נצני ההתפעליות בנפשה / רחמים / רוגז / אהבה / תמי׳ /? ,« והבדלה [האותות אשר בס יתנכר רות האדם העולה על כל •; *י חיתו ארץ] עלו אחת אחת בפניה ונתנועותיה / ומיוסליוס ן «ל התאמצה נח ותרב תחבולות להוציא מחשבות לנה אל לב *י זולתה ונו׳ “ רצה להורות בזה / איך שס הבורא יתברך תעודה לאדם אשר ברא להשיג שלמותו אחת אחת / ובכל רגע ורגע מימי חלדו הוא הולך וקרוב אל שלמותו ואין מעצר לרוחו / ולכן כל איש על מעמדו אשר העמידו עליו הבורא יתברך / הוא מתאמץ לבא אל שלמותו ותכליתו * וקצרה פה היריעה סהכיל את כל הלמודים הנובעים מבאר מיס חיים הזה / ני המחקר הזה הוא עיון דק מאד וצריך ביאור רחב / אפס כמאמרי יעוד האדם אצריף בעו״ה את הדעות ויראה הקורא את גלולת משה מכל עבריו הויכוח על יעוד האדם נשא את לב ר׳ משה להעתיק את . ס׳ הפעדאן מספרי פלאטי^ מלשון יון ללשון אשכנז / ולהוסיף עליו כל המופתים על השארת הנפש לאמור; זה יעוד האדס לעולם הבא " והוא כולל שלשה מאמרים בענין ההשארה בויכוח בין סאקראעעס וריעיו " ומה נמלצו לחכי זבדי אוהב/ תלמידור׳ דוד פרידלענדר בהקדמתו לס׳ הנפש אשר מוציא לאור אחרי מות רבינו משהמ׳׳נ/ ודל ,י משה ידבר « וסאקראעעס הי׳ לו לפה / כי שם רבינו משה המופתים « וההקשיס בפי הפלוסף האלהי הזה / לא נאשר הציעס הואי V« לשעתו / רק כאשר המציאם בעל הספר ברוח מבינתו /’ •י* אשר בחן בכור שכלו ופו׳ “ והספר הזה עשה שם בארן עז כי נדפס משנת תקך״ז עד תקך*ע משך שתי שניס / שלשה פעמים בזה אחר זה * ומה יפה שר עליו ידיד לכי הרב המלין 1המפואר ר׳ הירץ ודוק-* נ״י בקו4 נהי אשר נשא על החנם ־לאתר מותו *) ט ב ג 9 על ׳* ) הסאסף חקס״ו חד« אדר אי *