Ha- Meʾasef · 1787-01-01 · מרחשון תקמח (1787) · p. [Seite 15]

( לא ) ההולכה כהשקע ובעתבלי התאמצות וגלי פחד " והרב בעה״מח יריעות שלמה הרחיב לדבר נהם והלך כנאורה לפי שעתו " (יב) עוד ראיתי ראי, לדבריך שעקר הוראת נחם על המנוחה כנפש / מענגה ההפוך שננו׳ההצטערות כשם תנודה / שהוא מעין נע ונד / נדפתיב למד לו ולנחמו (אי* ל) * ומן הידוע שאף בזה ינחם האבל נשיצעערו רעיו עמו על שברו ומראיה לו כמרחמים אותו בשעת צרתו / אשר מעעם זה כנו פעולת הנחוס בלשון רומי (קאנדאלערע נייא לייד בצייגן) ולכך הדין עמך באמרך שהשאילו ג״נ שורש נהם ללשון דהמה ♦ ועל כלם אביא ראיה מכפל ענין ולא אהוס ולא אנחם(יחזק!זל־־ד), ונתרגמנו (גריהרע ווערדן / מיעלייד פיהלן / בדוירן t ערבארמן) / וכן נתרגם יחד נכמרו נהומי (אלל מיין מיעלייד ווירד רעגי) י ובעעם זה אבאר ני ינחם ה' מנאיזתס (ש-יפעיס *׳) / וכן לא ישקר ולא ינחם ע״י התחננך / כי לא אדם הוא להנהם (דאש ער קענעי גריהרע ווערדן) ונפי היוצא לנו מוה נתרגם מלת ונחמתא (ריהרונג) ומעעס שהכאתי ככתבי הראשון " (ואולי ■יתכן גס.לומר פירוש וינהם יצחק אחרי אמו / שהיה מרגיש בלבו הרגשת אותה האהבה אשר בה ימשך אחריה כהמשכו £תרי אמו 0 ויתוקן בזה מלת אחרי שהוקשה לדעת כל המפרשים) " (יג) לעעמך שהנחת על מלת ויברך יהיה המכרך פורע # הנה וה נטן כשיהיה המבורך גלול מהמברך אותו / אולס באמת הונה פעל זה גם על ברכת אב לבנו וכדומה לו / ואז יהיה כהכרח המבורך כורע לא המברך. " אמנם נשפר זמירות ישראל (שיי לא) נתתי העעס מפי הר׳׳מבמ״ן ז״ל מענין נתינת ברך ר*ל חזוק ויזיוס (נמו שעעס ויכבד בפיעל הוא נתעך־נ כבוד) / אס ■באדם ■או ע״י הוספת קנץ מה/ומזה הח נא את ברכתי(מיין גשענק) / או ע״י דכריסכעלמא מוחן שלום לחכיר1 _(גריסן) ונכרכת הגדול לקען (זעמן)! ואס אצל השם יתעלה; נדרך השלה על הכרת קיומו מפאת שלימותו(לאכן / פרייזן) ♦ הנה יכרנך ה׳ גרנק ישרים נאןק רען החפץ ככריחך וצמא לאהנקן ״ מא^נריל ♦