Ha- Meʾasef · 1785-01-01 · אדר תקמה (1785) · p. [Seite 14]

מספר המה י קוס נא ענה כי! מדוע תדבר כאלהי? עלי חרדת את כל החרדה הזאת? הלא מעכה על חולשת, יונקי שדי : והעצב כהולדס י על היגון נחות אנשי שלוחי: ועל כחי אשר יעו בני בימי וקנה ושיבה הודי אשר יהפן למשחית * ועל המות הזה אשר יהיה בעוכרי י כי שאר הרעות אשר ימצאוך כל ימי היותך על האדמה : הס או עזיבת הבלי הקכיניס המדומים'אל הן אלה אשר הגיעו עדיך לסכלו תיך ורוע מעשיך * ומידו היתה ואת לך י גס כל חלי וכל מדוה אשר יכאיכך : על הרוב אתה הכשלת את כחך * אס כי מאלת ולא שחת אל לב לשמור רגליך מדחי י־ או זדון לבך השיאך לדשן עצמותיו : הלכת אתרי הכל תענוגות מי אדס והמה אך למותר בלו בשר י ך ועורי? : שברו עצמותין ראיתי' ונתון אל לבי כי מכל התלאות אשר נשאת את שמותס עלי פיך : אין בהם רע וקר ממיתתנו ומות אנשי בריתיגוי הן המה ישתרגו יעלו על צואריני " ואמין לב, בגבודים ירבץ תחת משאס יי אכן נקל עלינו לשאת את מעמנן שאר הרעות אשד זכרת וגס איש נבוב אל ימת מהמונס . זח שניס רבות שכחתי את כל התלאות אשר מצאוני ואני רך בשניים גמל עלי אמי •־ ויהיו מה: ומדוע אוסיף* לדכר ממעשי־ עטף יאדותיו? הלא אין בהס תבונה ולא מחכמה יעשו את פל מעשיהם •־ ומה יתן ומה יוסיף לנו בחפשנו אמתחת מדות הסבלנות - אס יסבול אנוש עצו כטרס ידע קרא אביו ואמו־ אם אין? מי נתן ליונק דעת ומזימה?■ הלא התאוה לבדה תמשול כר ותרגיע את כל מעשיו מקסנס עד גדולם •י לא א י■ י •י הצבוע לבדו סייס יד להכות, את מ0יקת4 בעולו יונק את שדיה ואולם הוא ואפסו עוד התנחם על הדבר ההוא באמת : והתודה את אשר חג1א י ומי עתי יסור הנה לעשות כמעשה כסיל■ באולתו I נפלאו ממני׳ צירי יושבת על האבנים וחבליה : לא אדע עד כמה תכבד היגון עליה ואולם אשובה אראה כיי לא תכבד מנשוא י בראותי אלמנה׳ עזובה ועצורה תסור את בגדי אלמנותה ויגלקת לאיש אחר - או בהמות שדי וחיתר ארן יתילדו למשפחזיגיהס : ואין מחריד את כל• החרדה חזאת- אבינה באיש זקן ושיבה : ולא מצאתי בו כל הרעות האלה׳ ,אשד אמרת * כי בל עוד יעזבנל כתו ותתגבר החולשה