Ha- Meʾasef · 1785-01-01 · שבט תקמה (1785) · p. [Seite 4]

עד־יז ידי יתמונו את מצעדי העולל־ הנושרים; אם לא בכיתי דסעי־ת. •גיל לחמש אל אחרית הימים;יקרה בעיני מהזה העתיד י.) כי־ יגדלדן גצר משעי;— אסרתי בלבי, וכבדת ידובבון שפתי — אשמרם מכל.רע, אשים עיני לגדלכם ולרוממס , ואלהים יברן אדת עמלי ן יפרחו כארזים בגבהבם, ויעשו פרי ויגור ינובון ויהע לעצי רמי' קומיד־־ז׳, ובצר־־־1 דליותיהבם אתענג. ואתלונן כל ימי שיבתי — ככד־־יד גדלו עצי׳ התפוחים ברושי'ותדהד אשר שתלתיסביב אחלי עודנינער; ותארכנה פידותיהם׳ ותדבנדת׳ יונקוהיהם \ ובצלם יסתירו עתה* את נגה מושבי - עד־־4' זה היה דוה לבי, על' אלה עגמה נפשי כיי נגזרת את אשת נעורי, את אשרת היל-/ זה שנים עשר פעמיכם׳ הנצו עלי קכרך פרהי אביב — אמנם עתה קרוב קצי, .היש יבוא יום ישסינו׳ עצמותי עם עצמותיי,׳ אולי בלילה• הזאת איש;■ המות— אשיש ראות— זקני יורד על פי מדות , כשלג ילבין;׳ פחי׳ רוה קרים בין שערותיו!' יקר הוא כשער העלם ירקרק חרוץ, , כקצורת תלתרי שחורורתעלי צווארי העלמדת!— היום