Ha- Meʾasef · 1785-01-01 · שבט תקמה (1785) · p. [Seite 3]

עלז ושמת , גס קול התור ישמע מעל פני הרתיע! הטבע ומלואו יחדש כנשר נעוריו וכל צמח וכל שיח . מרסיסי לילה עדנה תהיה לו — גס אנכי זקן ושכע ימיס חדשתי כנשר געורי , משענת׳ כידי אתנהל* על מזוזות פתחי , פה אשכ כי אמיתי לראות מול שערי מזרת שחש יוצא ועיני יביט ועל פני האתו * מה נעיס כל אשר מסביב לי , למשמע אזן ישמח לבי יחד קול רנה ותודה , עוף יעופף והרועה על פני השדה יתרועעו אף ישירו עליצתם; גס הצאן והבקר על ידיהם -מבין שיתיס ינהקו יריעו להמצמית מוצא דשא « עד מתי ה" י. עד מתי אראה חסדיך חדשים לבקרים? — זה תשעים שנה ראיתי תקופת יום הלדתי, ואם אזכר!-ז ימים מקדכש מינתה עד עת נוחי מבטן , אז רהש לבי בקרבי ועצמותי תגלנד־ז — הן אתה ה" ידע-׳. מערבי לבי כי אין מלד־־! בלשוני להודוו־ת לך; תכון לפניך משאת לבי שיתה ה״ מנחת דמעתי! — כה דבר האיש ברזילי , ועיניו הורידו כנחל דמעה , נזלו על לחייו מאין הפוגות ויוסף עוד שאת דבריו ויאמר : בהביטי לאהוד דמיתי שנות חלדי לימי האביב , הצרד־י־ז והיגון אשר מצאתני לרעם כי־ יעבור; ירוה את האדמה ויהיה את צמחותיה מעודי לא המעיט משלחת חיילים רעים את עשתרות צאני/ כל עץ השדה לא נשחתה, ובתוך אהל אפתי לא הרגיע צד ומצוקה , כי אתה אלהים ברכתני בשמחה ורב טוב! תעלוזנה כליותי לראות בימים תבואינה עת צאצאי מפזזים ומכרכרים עלי זרועותי, או ה 2 עת