Ha- Meʾasef · 1786-01-01 · סיון תקמו (1786) · p. [Seite 6]

עחמ-מ״מי׳עלןקח פלוג/וחי על קח פלוני? היאומן כי יסופר, כיי אל אחד פ־עבן , ופרנס אחד אמרן , ולא יהיה כטעמן סודי סודוע? רב מה טעם אמרו •ר״זל כי מעשה הפרה חקה , ולא אמרו כן בכל הקרבנזע? לוי; אמרו כן כמעשה הפרה , על כי מעשיה מנגדים זה אע זה; ואין לה טעם מספיק אפילו בנגלה אכל האמע הוא כי היא בנין אב לכל המציע , אשר לא כרש •טעמם , להודיע כי היהודי בכל המעשה אשר ■יעשה יגהיה ■נמנעו לעשוע רצון אביו שבשמים , מבלי שאלע טעס , ובזה יראה אמוניגו ויושר מעשיו באשר לבבו שלס עס ה׳ אלהיו " רב י וכי יש לנו טעס מספיק כאסירי המאכלים? לוי ״ אי] טעס טכעי כאיסור איכוע המאכלים : על כי כל הגויס אוכלים אועס, (בריא אולם, והנכלה מוכיח w אשר הוער לכו,נעינעה לגר , או מנירעה לנכרי; ואס אכילעה 'מסוכנע , אין םפק > כי בורא עולם ה* אשר רחמיו על כל מעשיו , היה מצויה היש לכמה לכלב , כאשר ציונו בטרפה כשדה? אך הם ,גזרוע מלך כטוחאיע וטהרות., (מען הדמים טהרע המצורע וטמאע הנזיר , וכאשר אמרעי אין טעם ברצון רב יכל״־1 מה ■פירשע איסור המאכלים במלע איכוע? לן י על כי געחייככז לגדור עצמו ככמוע גס כמועד לנו A ויהי צדיק אוכל לשובע נפשו ולא יהיה בסובאי יין בזוללי כשר למו , כי סובא וזולל יולש; ועל זה גזרה החכמה אלהיע להמיע כן זולל והובא / י. כאשר הורונו רי׳זל , סופו הולך לפרשע דרגים , ומלסטם אע הברעע דב ומד, הוריעיך על איסור סעס יינם? לוי * דבריכם מעוקים מדבש ונופע צופים: כיי כח כאשר שעה מן היין נעבזה והביא קללה על זרעו י* ולוט בשכרועו הביא ממזרים לעולם; כי יזגדב בן רכב במשפטיו הישרים.אסר אועו למצאי חלציו;