Ha- Meʾasef · 1785-01-01 · תשרי תקמו (1785) · p. [Seite 15]

לו האיש/ אהה אדוני! עגה לי מה להחמע איג נפשי ואי; נפש ילדי העטופים ברעב : ויצחק לו הבליעל ויחרפהו וישלך לו אבן לידו אשר שלח העני לקבל 3ה גמול טובו : ופעל חמע האיש בקרבו לאמור , הגס אס נעון לא יען לי מה לי ולו כי יחרפני היוס קבל העס : ויבקש כעע לקחע נקמעו ממנו, לולא תכמעו עמדה לו לבלעי הרביע מכאובו ונגעו; לדעעו כי נכבד הוא מפל עבדי המלך ואדוניו אהבו; אכן סחר אע הדבר בלבו / ואע האבן בכיסו , עד בא יבוא אס נקס לו: ויהי אחרי הדבריס האלה ויקציף המלך על עבדו אשר נשא כי זדון לכו השיאו למרוע גס אע פי אדוניו אשר אהבו; ייצו המלך עליולאמור/ הרכיבזהו על החמור כרחיבוע העיר ואמרו אל העס וישליכו בו י אכניס ■ורפש וטיט חלנוע / וקראו לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפן בקלונו : ויהי כשמוע אועו העני אשר חרפו ב&ער המלך , ויזכור אעהאיש ואע אשר עשה לו ואע האבן: וימהר ויקחהו מכיסו וירן גס הוא החוצה להשליכו עליו ולהשיס לו גמולו בראשו : ויהי כהחפזו וירא אע האיש ואע אשר נגזר עליו והנה הוא שבע קלון ובוז : ייהפך לבו ויעמיד פעאוס כי נכמרו רחמיו עלי1 וחמעו שככה : וישלך אע האבן ארצה ויאמר/ לא> כי לא אקח נקמעי מאיש מוכה ונגיע בעונו נ וישב אל ביעו ויאמר אכל הנקמה לא - תועיל ולא תאות לכעליד־ז! כ׳ — אם אדיר האויב סכל הנוקנבנ; ■ ואם נרבה נקלה הוא אכזר. ־ — י— י —- — ד>*ייי5 מכתבים ' על דבר בנד׳־ו ידניו?«׳ס כרל 1י פרק רביעי *) מיום היותה, בעבירות נוליד־! *;T V •י* ג־י־י t {* עיין המאסף ('m המיןח״ד ין5"ז ע7 י,'יצא .