Ha- Meʾasef · 1785-01-01 · סיון תקמה (1785) · p. [Seite 10]

קלח אתה ידעיג אח. * * * הבחור , אשר לומד שס במדר& ■ החכמה , יאשר מאהבח נשים אהבתיו לרב חכמת* ויושר לבבו י הוא מסר לי אגרח.קודס נסיעחי להביאו הנה לאביו הדר פה / יביזש ממנו לחסרו לעצם ידו *) ויהי כגיאגו העירה ואצו אח עבדי הרוכב לפני לעמוד פה ואנכי ירדחי ללכח חון• ביח האיש ויהי כבואי אל אולם ביחו ומולי פני איש ארך הקומה זיעה חואר, פניו אדמי מפנינים, ושערוח ראשו אמנם משלג הלבינו , חלחליס עלי מעיל לבן וסהור; ולולי זאח לא האמנחי כי בן שמונים סנה הוא , כי על פניו ובחמונחו לא נמצא אוח מאוחוח השיבה כהביטי אל מראהו שאלחי אח פיו לאמור : האחנה האיש * * *? — ויען האיש , הן * * * שמי י — ואקח אח הספר ואומר: הא לך אגרח , אשר הבאחי מקעניגסבערג מבנך יחידך ואנשים אחים אנחנו — כשמעו זאח ויעמוד משחאה , ויפן כה וכה ויקרא אח אשחו הזקנה ממנו , גס היא באה אל האולם כפופח קומה וכשולח הכרכים וחעמוד מימין בעלה בלחי דבר מאומה אך שבחוה נעוח מזוקן 1 ויאמר לה הזקן, ראה זה האיש הביא לני ספר מבננו , עודנו חי! עודני ח• י — זה ימים רבים חלפו ולא ראיחי ממנו דבר מה, גם משלימו לא שמעחי—• ואען לאמור : חמול ראיחיו והבטחחמ למסור אח האגרח הזאח לעצס ידך גס אבטיחכס שהוא מחמיד בלמודו וקנה חכמה ושם סוב על כל בחורי המדרש ״ הדבר יצא מפי,'׳ ופני הזקן והזקנה הבהילו; ויכפו שניהם עד כי האשה הגדילה *) גס אנכי גס דודחך קיקרה (אשר באה הביחה בשמעה קול ששון) נחנו שמחה בלמו , ועינינו מלאים דמעיח גיל , ואחמ נלוחייו לדבר ונפקדס לשלום , ונפן לדרכנו .האח בני! מה נעים לנפש , שמח נפש נכאה! מה נכבד היו® אשר בו כלכלחי שיבח אב ואס , אשר כפשע בינם לבין המוח, בבשר טוב להס משלים בן אשר יצליק גיעש פרי — פני J החעלק באהבים■ עס ריעיך, החענג בבל טוב הארץ אשר נחן לפניך ה" , נסכה לבך בשמחה נאשר .ייטב בע-־ניך 3 אמנם כמוץ יעבירו לפני שקתח עשו טוב דרוש חכמה, בקש שלו© , רדו?י צדק; ועל בלמו חחור למצוא דרך עשוח ח©ד פארן — וזה שאמרו V'tP גדולה גמילח חסד מחר .מן הצדקה ופו" י עלז• *) לעצט ידו , כמו בעצס החס , והוא בלשון תו״ל גאועו כיוס 17<t fj ולעצם ידו הוא מה שאתרו נלשורס לידו מתש ♦