Ha- Meʾasef · 1785-01-01 · סיון תקמה (1785) · p. [Seite 9]

£|• * 1 י■ ■* ,'I,. אגרות יצחק 4&ייכלי No. 1. חמימה ע״וד לא נתתי אל ליי לדבר מאומה עס אחזת מרעד;' , אן התה דזבחת אשה אל אחותה כשתי שעות. וחצי עד'בואנו לזזאפענביונע חהנווז כ" . מלה אחת על אס הדרך , פה נשענו תחת הען לשאוף צל כחוס המס , ואכלנו לחס צהריס .מאת אשר הצטידנו, וישבנו שס עד אשר כלי העבדיס לאסור את המרכבה/ 1נלן לדרכנו עד דילינענבייל י עיר קטנה מהודרת כבניביס נאים , ואנשיה אנשי מסחור מוכרי שש ימחיתס בריות אם נל היוס נפשי הומה , וסעיפי יעבורו כיס זועף בזכרי את אהובי אשר עזבתי המס וכי ארחיק נדוד מהס; ועוד עיני נגרה , ותוסיף בכי בהביטי אל פני דודתך היקרה, כי גס היא במר רוחה תאנח ודמעתה על לחיה; פה נס יגון ואנחה ויבא שמחת נפש; יחלועו דמעות מחרות , זתבאינה תחתן דמעות גיל; וזאת סיבתן * אתה אשר יביט עינו , בו וביתר אישי העולם , הטובת אלהיס נעלם להשיגו; כי בכל פנת שכלו לא ידע תכלית המעשה אשר ידמה היותה רעה, כי אלהיס עשה זאת לטוב לנו , ולזה אמר איוב , מה יצדק אנוש עס אל? — ומה יסכן גבר בריבו עמו? הלא הוא עושה גדולות עד אין חקר , לא ישיג עין קרון מחמד שמץ מהס ונפלאות (נפלאים ונעלמים מהשיג תכליתם) עד אין מספר וזה ישקיט את הצדיק בצרתו ויצדיק הדין עליו בזכרו כי לטובתו היתה גאת