Ha- Meʾasef · 1784-01-01 · תמוז תקמד (1784) · p. [Seite 10]

i?חשל הי^ייז \ ל^ר שאין מ i החענחים נל'!!חד פן י&יזייז־ ן ג!ח להטח 1 למות ח״ח ני; פד מסית 5 וחרמים לב ‘ ימלט;םם:ד ד<ל האסור,, : זבחי \ אזיל, להטי* י זהב למשיט ע י סובר שמשיט ־ האשה לשגר י. : מצוה שהא מ זנחו שאמרנו,?רגלים, נחו : ואחר כן^י אל t זה ימר חה * בלט שהולך ל . י נבאו עמהמ : עליז מאוד,!• < וכל, ולא ידע ׳ Ü מ* ׳ אז גל | לק המעליו ל | יזום המש :! פח פרוש ימע f ״ לאטל , ■ י [ נן נלכד נו , | ימהר לבוא י ן אימי על דעי;! | כלומר שעיש¬ ן נקטם אלו 1 -I j קגד ־===־ בפגעה כו לא תתחיל לדבר עמו-/ פן מפאד לכו יסור לדרכו , ולא יאבה לשמוע לדבריה , 3אלא מיד תחזיק ט ותשקהו , ואז הנער עומד] מחריש משתאה / (איכרראשט) ולפי שיראה מתגבורת פחדו , וכרגע יגבר וינוס מפניה , על כן בעת הנשיקה שהיא מדרכי הזונה , היא מעיזה פניה להטעותו שמעשיה אלה לשס מצוה הס , ועל זה כופל מליצת עז פכים כשאדם עושה דבר או מדבר דברים ההפוכים משקול דעתו ומשקול דעת כל האדם , כמו : ה^ז איש רשע בפנינו. וגו" ״. וכן המנאפת הזאת אומרת לו : זבחי שלמים עלי , והנה בין נדר כין נדכה ובין תודה קרויס זבחי שלמים, כמו שהוכחנו בבאורנו לספרויקרא, ואלה נקראים לכד זבח , לא עולה ולא חטאת ולא אשם , לפי שמלת.זבח על סעודה יאכלו שס הקרואים, כמג: וקרא לך ואכלת מזבחו, כי זבח משפחה לנו וגו״, והיטעס לפי שהשלמים כאיסאו על רוב טובה או על ההמלטה מצרה , והיו זוכחי השלמים קוראים ריעיהס לאכול עמהס כי הס גאכלין לכל אדם , כאמת : והבשר כל טהור, יאכל*4 בשר , וכמו שפרשנו שם , וזאת הסעודה היא י בעבור אני דברים , האחד להודות לי״י ולספר לקרואים חסדיו שעשה עמי , כאמרו על זה : ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנד־ת והשני שלא יביא הבשר לידי נותר , כי תודה אינה נאכלת כי אם ליום ולילה , ושלמים לשני ימים ולילה אחד " וזו מאמר הזונה שעל כן יצאתה לpראתו , לקרוא אותו על זבחה , ודבר קצוה הוא והנה הנער כשמעו זאת ירף רוחו , ופחדו לא יזכור עוד , כי כן דרך חסר לב שאיני מבקש רק מזור ותחבושת למחץ פחת , ושמח עתה ללכת אחריה ואומר בלבו , לדבר מצוה אני הולך, ואס עיני תשבענה מעט מיפיה ומה בכך? חלילה לי מעשות נכלה , בזאת אני בוטח , וכשמרגישה הנואפת שככר חל? הלך פחדו , על ידי שהחליקה אותו בעשיית דבר מצוה או תשמיע לאזניו דברי נאופיס , להבעיר יצרו עוד , ואומרת .לי: נפת משכבי מור וגד, לבה נרוה דודים וגי", כי מעתה בטוח ליה שלא יחדל.עוד מככת אחריה וכאמרו : הטתו ברוב לקחה בחלק שפתיד־־־ז תדיחנו ראש הכתוב שב על 1ובחי שלמים עלי * וסו? הכתוב שב על נפתי משכבי. וגו" , ועתה יאמר * הולך ,אחריה פתאום בשור אל טבח יבוא , כעכס אל מוסר אויר־4 * המקרא הזה נאמר על הליכת הנער אחריה עד ביתה , וכולל כל מה שאמרנו למעלה בשני המפלים הנכבדים האלה הנושל