Ha- Meʾasef · 1784-01-01 · סיון תקמד (1784) · p. [Seite 13]

לגל אוהבי המכחה r פניו כפני מלאך אלהיס בל חאיו ישיזאז עליו ,’עיניו כברקים יאירו , יעידון על חכחאו , וכל מניג! אמונאו , יבין כי רוח אלהיס בקרבו; הפרא פניו אעיד נס על ענוא האיש ההוא , וכן העידו נם עליו מכיריו ותלמידיו, כי הוא שונא כביד, לא היה מאנאה בתכמאו ויכו גחכחיס מאגאיס על העם , באורך זקנם , ובעבי כרסם הלוך ושפוף ילכו; והוא היה. מרבה לסער שערוא וקני כי בן היה דרכי לומר : הלא לא כוון בו השבע לקשט ולהדר כריואיו , א1 הבשר השתוסי שאתא הלחיים , לרוב לחואו יישלח יונקואיי ועאי־ואיו , ולאכליא אחר היאה יציראו , כי נס במקומות אחרים בגופא האדם נמצא בשר זה , לכן רבו יערואיו * ועל המאגאים נשא משלו לאחר : לו כרס חקן על החכמה מעידים > אין חכס עלי אבל •נאישיס ועאודיס i בינת ההיא נדפסו נס ספריי 0״ מצרף לחכמדיי! 0״ שבד יוסף וס״ נובלות חבטה ע״י האורני ר״ סמיאל p יהודה, אשר היה בביאו ימיס רבים , וירא ספרי הרב אשר כאב בחכמא הקבלה , ויפצר בו להביאם אל הדפוס , וימאן הרב לאאס לו באתרו : עד שאלמד לאחרים מה שככר השגאי , אלמד לעצמי מה שלא השגאי , כי שלמוא עצמי , קודמת לשלמוא זילאי , ילא היה כרצונו להוציאם לאור , אכן ר* יהודה לקח ממכא־יו כמרמה , נאמרו, אך למען קרוא בהמה לקחם, ויביאם כאסיליה ושם הדפיסם בלאי רשיון מתברס וב£רם פלה הדפוס כאו קצא הדפיס מס" נוילוא חכמה לידי הרב ויקצוף מאוד , וחמאו בערה בו, ויכאוב אליו פעמים ושלש ייצי עליו לבלאי הדפיס ספריו אן לא שמע האיש לקולו ״ ואלה קצור דברי האגרא אשר כאב הרב t ״אמדתי יחים ידברו, ורוב שנים יביעו חכמה , ואאה “ זקנא ושבא כל ימיך גדלא כין החכמים , הוגה ״ באורא ה״ אחיחה , כל רואייך אמרו עליך, איש צנוע אאה, "הנמצא כזה איש אשר רוח אלהיס בקרבו, שוחר פיו ולשונו? ״ובאמא כן 'היא נם בעיני כל ימי הייאך פה העיר , אי ״ לזאא אהבה רבה אהכאיך, וכתואס על לבי שמאין, איננו ״נבול ממך ככיא , אהה ני כחש מעשה זיא! ואנכי לא ״משנאי ממך מאומה ופל אשר שאלו עיניך, ואמרא הנידה ״ לי לא אצלאי מהם , הכאאיך תדרי, מלון קצי יער כרמלי, "והראתי