Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 4

פרדס 4 הרי אנו ובגינו חייבים להודות ולהלל ולשבח לבנימין על החרושים ועל הנפלאות שנתגלו על ידו, ומעתה מפת הארץ תשתנה ותקבל צורה חדשה, והעטרה, שחברת מחקרי הארץ בלונדון נתנה לבנימין, היא הולמתו באמת, לו נאה לו יאה... וכתבי־־ העתים בישראל שמחו על השמועה הזו במוצא שלל רב, ומקום היה להם להתגדר בו בל ימות השנה, כידוע לכל הקוראים. יצאו ומנו את כל החכמים שקמו בישראל מזמן אדם הראשון עד ימינו אלה, להודיע כמה הכם ונבון הגוי הזה. הוציאו במספר צבא הנוסעים, מן הנוסע בנימין הראשון, בימים ההם, לפני שבע מאות שנה, ועד• בנימין השני עם בל המון הנוסעים עתה בזמן הזה. ובכדי להפליג גדולתו של בנימין■ זה, במלו אגב, כמנהג היהודים, את כל שאר חבריו כעפרא דארעא ואמרו: אין אלו אלא בנופיא של נודדים בטלנים, שבל עיקר נסיעתם הוא לחזור על הפתחים, ובקוף בפני אדם הם בפני בנימין שלנו, בפני בנימין השלישי, הנוסע האמתי הזה. והמליצו עליו ועל הספרים, הכוללים ספורי מסעותיו, במקרא הידוע: לא בא בבושם הזה. ברוך יהיה האיש, אמרו פה אחד, אשר ידבנו לבו להעתיק ■ את האוצר הנחמד של מסעות בנימין, הנמצא בכל לשונות הגוים, גם •ללשון קדשנו. תזכה נא גם נפשם השוקקה של אחינו היהודים לטעום מעט מייעדת הדבש, ההולך ממקור ישראל, ותאורנה עיניהם. ואני מענדעלי, שבל כונתי תמיד להביא הועלת לאחינו בני ישראל בפי מעוט: בחי, לא יכלתי לכבוש את רוחי ואמרתי: עד שאחינו הסופרים, אשר קטנם עבה׳ ממתני, יתעוררו מתרדמתם להעתיק את כל ספורי מסעות בנימין ולזבות בהם את. ישראל,; אשתדל להדפיס מהם לעת־עתה קצור המסעות. ובכן אזרתי בגבר חלצי ויגעתי, אף על פי שזקנה קפצה עלי ותש בחי, לא אליכם, להוציא מתוך אותו האוצר הגדול ענינים טובים ומועילים לבני ישראל ולספר אותם בלשוני, על פי דרבי. הייתי מרגיש בנפשי כאלו רוח ממרום בופאני, מכה ואומר: הקיצה, מענדעלי, צא צא מאחורי התנור! לך ומלא חפניך בשמים מאוצרות בנימין ועשה מהם מטעמים לאחיך,, באשר אהבה נפשם. ובעזרת ה׳ קמתי ויצאתי והבינותי מטעמים, והנני משים אותם בה לפניכם. אכלו, רבותי, וישישו בני מעיבם! ובזכות אלה המסעות נצליח בכל פנה שאנו פונים, איש כפי דרכו וחפציו המשונים, ואם יבשל בדבר־מה חם ושלום אחד מעם סגולה, ימצא לו תמיד עצה. ותחבולה, ויצא.נקי כשה תמים, כחפצו וחפץ. ידידכם בל הימים! הקטן מענדעלי מ״ס.