Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 247

247 יל״ג על פי אגרותיו ■דואה ולא את המרות המצוינות והמשבחות שבהם, יאמר כי לא כן דרכו בבואו לדון בשאלת היהודים בלשון המדינה■ שאז הוא נזהר בלשונו .מדבר תוכחות בבני עמנו והוא מהפך תמיד בזכותם, מכי תוכחתי את בני עמי חשבתי לדבר שביני לבינם במריבת בית ומשפחה אשר אין לאחרים חלק בה... ואולם כשם שנזהרתי מהטוא בלשוני ננד בני עמי בדברי על אדותם בשפת הארץ בך השבתי לדבר מפסיד ומסבן לשום קטורה יתרה באפם בדברי עמם יהודית" (ר״פ). אמנם יש להעיר יעל זה בי גם בביתו ובקרב משפחתו אין לאדם להטיל אימה יתרה, שנם היא מפסידה ״ומסוכנה כקטורה יתרה, אבל בעיקר הדברים טענת המבקר באמת אינה כלום, כי ■אכן רוח הוא במשורר ואם רוחו נוטה לתוכחה מגולה מאהבה מסותרת עלינו לקבל .את תוכחתו באהבה. ובאגרת אחרת ישיב המשורר על הטענה, שלא קונן על צרות ׳ישראל הבאות עליהם מחוץ: ״החסר קינות ישראל? ומה יתנו ומה יוסיפו לנו שירים והספדים כאלה בלה״ק? האם יפעלו על לבות אויבינו י מחוץ אשר לא ידעו קרוא בלה״ק? ,.. ושיטתי זאת שהיתה לי לקו ולמשקלת בכל ימי כתבי סימתי בשתי שורות קטנות בשירי לפרוג באמרי: "מה נטיף לעברים? הם ענים ידעו! נטיף ׳לעבדם - יחרדו, ישמעו!!״ (רפ״א). התשובה הזאת אמנם אינה מובנה כל צרכה. ׳האם מיתרי לב המשורר יזדעזעו רק מדברים המביאים תעלת מוחשית? היובל "לבלוא אתי רוחו המיצר בצרת עמו ולכבוש את נבואתו אשר צרורה בה מרת נפשו? הן בנור המשורר כבנור דוד בנשב בו רוח צפונית הוא מנגן או מקונן מאליו ולא ׳יעמיק לשאול: מה יתן ומה יוסיף לנו לשון קינות? גם יל״ג בעצמו שר את שירותיו ׳הנפלאות ״בין שני אריות״ ו״במצולות ים״ ולא עכבתו השאלה: ״מה נטיף לעברים? הם ענים ידעו!״ לא, אם נטיף לעמים - הם לא יחרדו ואולי גם לא ישמעו, ואם .נטיף לעברים - הם ידעו וירגישו והרושם לא ימחה מלב הקוראים. - במכתב ההוא משיב יל״ג גם על הטענה האחרת עליו שמתנגד הוא לרעיון תהית האומה ואינו מצפה לגאולה: "בבל המון שלומי אמוני ישראל חפץ גם אני בתשועת אחי וברפואתם, אבל חפצי שתהיה הגאולה הזאת גאולה שלמה, שבצאת ישראל לרשות עצמם יוכלו להיות חיי עם בכל העמים הנאורים... אבותינו יצאו ממצרים וינצלו את כספם וזהבם, אבל את חשכת מצרים לא לקחו אתם ואת עשר מכותיהם לא נצלו מהם, ואם אנחנו עולים מאירופא ולא נקה אתנו את יבול השכלתה-למה אנחנו עולים?... ומה אני עושה? האם מרים אני את קולי כנגד הישוב? מחריש אנכי ומשתאה לדעת אחרית החזון; והאיש המחריש באהבתו האם שונא ומתנגד יקרא?״. והנה בנוגע •ליחס יל״ג לשאלה זו, שאלת ישוב א״י, נראה אמנם בהאגדות נטיות שונות, במו לא היתד. בידו הלבה ברורה ומשנה ברורה בדבר הזה. פעם יכתב: "אנכי אינני :מקוד, לגאולה ולצמיחת קרן ישראל בארץ אבותיהם בעת הזאת,.. ועוד' אוסיף