Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 186

הגולם של סוף המאה, (מעשה נורא). ויהי רב נדול ובעל-שם מפורסם בקהלת מדמנה, אשר לבד נדלו בתורה׳ היה מפורסם ביראה וחסידות, וידיו רב לו בחכמת הנסתר ועסק הרבה בקבלה מעשית: כתב קמיעות, לחש על המכות, ״הפריד דבוקים״ ויגרש שדים ולצים ורוחות. ויהי לו שיח ושיג תמיד את מלאכי מעלה, נשמות ערטילאות ויצורי תחת - ובל הניוניו בספרי המקובלים, בספר הזוהר וביחוד בספר יצירה. כי מאז בא בדברים עם העולם הנדול והנורא הזה, העולם הרוחני, הרה והנה בלבו מחשבה אחת נתלה ונוראה - לברא נולם. המשים שנה ישב על כסא רבנותו, ושלש ושלשים שנה עסק בקבלה מעשית, ובכל העת ההיא למד על בוריה את תכנית היצירה לפרטיה ודקדוקיה, לשמותיה ובונותיה, יהודיה וצרופיה - ולעת זקנתו נמר אמר לברא את הגולם. נולמים כבר ידועים בדברי ימינו, נולמים מפורסמים, אשר בנוח עליהם הרוח הראו נפלאות, ויצא שמם ושמות יוצריהם ובוראיהם לתהלה, ויאמר הרב הנדול שבמדמנה לעשות נם הוא כמתכנתם. הרבנית הסכימה לדעתו, "והרב מטעם" נתן פתקא, כי מצדו אין כל מעצור להבנים בסוד קהל היהודים "גולם חדש" ויקרא שמו בישראל "תרח בן אברהם". ובכן פנה הרב את עצמו מכל עניניו וישם כל מעיניו בספר היצירה ובסוד מעשה בראשית. וישב בתענית שבעה ימים רצופים, ויתקן תקוגים הרבה, וטבל ש״י טבילות ויקדש ויטהר עצמו ויסגף את נופו בכל מיני מנופים ויהרהר בתשובה כל היום וכל הלילה. ויצבור עפר מקרקע בית־הכנסת ומקברם של צדיקים בבית־הקברות, ומארבע פנות העיר. וישטח את העפר על טלית מצויצת וייבשו על ננו של בית־המדרש, ויכתוש את העפר היטב הדק במכתשת שבאה באש והכשירוה כדין. ואחרי כן שפך מי מקוה כשרה ומעט רוק של בכורים , ויהי לטיט. וישב שבעה נקיים על כל חתיכה וחתיכה, וכל היום ידיו מלוכלכות בטיט ואבק, והנה הוא עושה על האבנים אברים אברים: הראש, הידים והרגלים ויתר המכשירים, ואף אבר קטן לא נשכח, הכל עשה יפה בעתו, כדין וכדת. ביום