Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 177

177 לבאוו התנועה הלאומית בישראל היושבים על חצי־האי הבלקני גם הם הומים, רועשים ומעשים ועושים את ארצותיהם• במרקחה בגלל הלאומיות. הרוח הלאומי הקיפה גם את הצרפתים גם את האיטלקים וגם אל תוך אזיא הגיעה, גויס ולאומים רבים יעמדו חמושים מראש ועד בף רגל' ונבונים להתנפל איש על רעהו ולהלחם עד שפך טפת דמם האחרונה בגלל לאומיותיהם פה ושם;שמע קול משק החרבות וקול רעש התופים, קול ענות גבורה וקול עגות חלושה, ועל הקולות האלה יתנשא קול גדול אדיר והזק, ההולך מסוף העולם ועד סופו־ והקורא בכה: ,בעד הלאומיות!"- כמו דבר־מתדבק רוחני התפשט הרעיון הלאומי ויפה את בל בני-האדם בנאוה ובגודל לבב, בלעם ועם עיר ומדינה חפצים להיות אדונים לעצמם ולשורר בביתם. והרוח הזה בא מן העמים אלינו ויצרור גס את בחירי עמנו בכנפיו וישתרר על משכילי עמנו. והם מצדם מסרו אותו אל העם בקולות וכברקים בשעה המוכשרת לזה, בעת תקופת הרעמים, בעת אשר לב עמנו הנה נכאים ורוחו היה סר וזעף מהמכות, מהחרפה והבוז והקלון אשר נשא בארץ מולדתו. אך העם עומד ומביט'בתמהון לב ואינו יודע מה הוא רואה, וישמע אם נם באזנים קשובות, אך לא יבין מה הוא שומע, כי לא הסכין ולא הורגל בבמו אלה: בבל ימי גלותו, באשר באה בצרה נפשו, לא ידע ישראל כי אם לגזור תענית בצבור, לשפך שיח לפני' ה׳ ולבכות בדמעות שליש, להשתטח על קברות אבותיו ולפרוש כפיו אל השמים בתפלה ובתחנונים. אך לא מצא עז ואומץ בלבו לעשות מעשה כביר ולפעול מפעל, אשר בכחו להרים קרן לאומתו, להחזיק ולבצר את מעמדו בין הגוים ולהחיש את קץ ישועתו. כי הדמיון ברוב חלומותיו וצרכי החיים הפשוטים לקחו את כל לבו ועשנו אותו על ברכיהם וירפו את ידיו מלעשות דבר נכבד ונשגב בעד קיום הלאום ■ והצלחתו בתבל. לכן עתה, כאשר צלח הרוח הכביר, רוח הלאומי, על משכילי עמנו ויתעוררו למפעל נשגב: ליסד מושבות בארץ הצבי ולהניח אבן פנה לתחית האומה ויקראו אל העם בי יתעורר מתרדמתו, תרדמת עולם, ובי יקום ויתעודד כאיש אחד ־ חברים לעזור להם בהעבודה הכבדה והנכבדה הזאת, נרתע עמנו לאחוריו ויעמיד׳ פניו כמשתומם לאמר: מה קול החרדה הזאת, מה המה הקולות והלפידים והדברים החוצבים להבות אש על דבר תהית הלאום? ומה הוא המעשה, אשר יאמרו הלאומיים לעשות, האם אין בו מעין דחיקת הקץ? האם באופן כזה, בדרך טבעי, תבוא הרוחה לישראל? הזאת היא הגאולה, אשר עליה הבינו זה כאלפים שנה? האם ציון כזאת, ציון של החובבים. חזו אבותינו ברוח? האם אל ציון בזאת בתבניתה החדשה, אשר ערכו לה בני הדור החדש, החכם בעיניו,. נשאו אבותינו את נפשם? כאלה ובאלה ישאל העם בתמימותו ויעמוד מרחוק מבלי לגעת בתנועת הישוב ומבלי לבוא לה לעזרה לא במאה ולא בנפשו. למען הוכח לדעת עד היכן מנעת קרירת הרוח של עמנו לתנועת הישוב ואי־השתתפותו בהמפעל הכביר׳ הזה - די לנו לפתוח את־