Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 144

פ ר ד ם ־*144 ״ומדי דהוה חצי קנה פגום, ואין בידי אותיות ותנים, אף שנפשי לך עורגים, ידי אחור נסוגים... בזה אצא חוצה, מלפני גדול העצה, מחמת שהקולמום רצוצא, בדופנא והוצא״ 1) . והיש טעם וריח או גם בינת אדם מה באוסף המון מלין כאלה אשר אין שחר להן? וכל אלה במכתב! בהמכתב, אשר עלינו לדבר בו כדבר איש אל רעהו בשפתיו, לכתוב דברינו באר על הלוח ושפתינו ברור תמללנה בו את חפצנו ולהשמר מכל דבר אשר אין יחש לו אתו, והיבול חוסר־הטעם בקרבנו להשפיל רדת עוד? 2) . - אך לא נביט לימים עברו ולא נפקוד רק עון הסופרים שבבר היו. הן גם לנגד עינינו היום המכשלה הזאת, וחוסר טעם ודעת בספרותנו לדאבון לבבנו לא חזון רחוק הוא גם עתה. אמנם הגדילה ספרותנו מאז: לעשות ונוטעים נאמנים רבים נטעו בה וגם חללו, אבל רבו גם השועלים בחרבות, אשר התפרצו בתוכה ואשר בוססו כרמה. כמה הם בתוכנו היום משוררים ומליצים, חוזי חזיונות, בלשנים וחוקרים אל כל תכלית ועוד, אבל כמה הם בכל ההמון הרב הזה אשר יסכנו באמת להמלאבות האלה, אשר טוב טעם להם ואשר ידעו את אשר לפניהם? אמנם גם בקרב שאר ספריות העמים נראה כזאת, כי יתגנבו גם בתוכן אורחים לא קרואים כאלה,. ואשר מבלי הבין דבר יקהו לשונם וינאמו נאום בבל העולה על לבבם, אבל להן הוא אך חזיון זר, רק לעתים רחוקות, בעוד אשר בספרותנו האמללה הוא "מעשים בבל יום", ואך מתי מספר הם, אשר לבם קנה חכמה ודעת באמת ואשר "התקינו עצמם בפרוזדור״... אך לא נוסיף דבר עוד, כי מלבד אשר יהיו דברינו כקול קורא במדבר, •הנה יכאב לנו מאד לשלוח יד אלי הפצע האנוש ולנגוע בהמאבלת עד הנפש.., ססס 1י) לשון־זהב או מכתם לדוד. התוארים הנפלאים האלר, אמנם מצאו מקום גם אצל בוקסטארף במערכת מכתכיו (,0103זנ£61 .151:01<££ .;1031 ,'!•1. 20x101) , ואשר ממנו לקחו גם שני הקודמים, וכמו תוארים לראש ולמנהיג, לגדול, לרב , לאוהב (״שלומים אלף , על מעם הקלף , לשר האלף, ברוחו אין סלף" ובו׳) ועוד, אך רחוקים הם עדנה מרחק רב מהתארים אשר זכרנו, הממלאים לבבנו תמהון ושממון , 2) גם אצל סופרי ימי הבינים אמנם נראה כזאת, וגם מכתביהם עמוםים הם בתוארים •איומים ובספחת דברים אי; קץ , אשר עוד לא נקו מהם גם האימלקים, אשר החלו בראשונה לבער את הקוצים מהכדם, וכמכתבי 3050> 2610 גם 0(26101 ועוד (עי׳ ע״ז הדברים ברחבה בהאשכול בערך אגרת). גם להאשכנזים יעד ג ע ל ל ע ר ט עוד רבה המבוכה ביה, ועוד בשנת 1820 התאונן פאליטץ (בספרו 1:5011611ם£6 .1> £16116לנק5 216) על העדר "תיאוריה" נכונה .ונאמנה בכתיבת המכתבים. אך בכל אלה לנו שכם אחד על כל. איך פשה הנגע הזה .בקרבנו, נוכל ראות גם בהספדות בשפת יהודית־אשכנזית, כי גם בה להג הרבה בזה ודברים אין שחר להם, וכאשר הראינו לדעת בל זאת בספרנו ן שי״א וספרותה . ־