Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 132

6 י ד ם 132 הוא לבל, קטן וגדול שם הוא, בעוד אשר אחרת היתה אז. כי בעוד אשר היו קברי בני העם מחוץ לעיר, וכאשר יעיד שמם עליהם: שדה־הקברים, גיא־הקברים ועוד, הנה ךפד לגדוליהם יצועם למנוחת עולמים בקרב.בתיהם 1), ועוד זאת, כי נחשב נם לחרפה להקבר יחד עם שאר העם!2) - דבר אשר יפלא בעינינו עד מאד. כי כל עמל מחוקקנו הנאמן הלא היה, אך להבדיל בין החיים ובין המות ולהציב נבולות ביניהם, עד כי נם הנונע במת יטמא, בחפצו בכל אלה אך להרחיק את עמו מהוללות כל שאר העמים והנוים בזבחיהם זבחי מתים, בדרשם נם בהתפללם להם ועוד הוללות כאלה, אשר ראו עיניו למכביר נם בקרב המצרים, אשר כמעט כל חייהם מלאו רק דאגה להמות 3) . ואולי רק מטעם זה לבד לא ךבר דבר נם בנלוי על החיים מאחרי הקבר, ולבלי תת בזה יד לדמיונות שונים, למשאות שוא כאלה ומדוחי כזב. הן' כה התאמץ הוא בכל מעשיו לעצור בעד כל אלה, עד כי הסתיר מעין כל גם מקום מנוחתו ולא ידע איש את קבורתו! ואיך יכול להיות כדבר הזה, כי נדולינו אלה חצבו להם קבר בביתם, בקרב מעונות אדם 4) , ועוד חשבו להם הדבר לכבוד רב! אבל זרות ותהפוכות באלה וכאלה בחיק הזמן, ואך חליפות למעשי האדם ותחבלותיו בכל עת.- 1) כגדעון , אבצן, עשהאל שמואל1 2 * 4, דוד, יהוא ומנשה ועוד, ג) יומיד, כ״ו. 3) הרבה פעלו לזה הכמרים, כי לרוב נהנו להמתים גם אחוזה שדה ועוד, אשר נמסרו לידיהם למשמרת, גם אזכרה המהים הביאה להם פרי טוב, כי גם העני שבעניים התאמץ להביא מנחתו אליהם להזכיר שם מתו. ואיך השכיל לעשוה מחוקקנו גם בזה, באזהרתו על הכהנים, לבלי להטמא לכל מת! גם ההוללות הנוראות בזבחי אדם, כהעבדים והנשים במות אחד הגדולים , כאצל ההודים, החינים גם אצל הגרמנים הקדמונים ועוד, אשר אחזו בעקב ההבלים האלה בהמות. כי למרות בל אזהרות מחוקקנו הגדול לא נקינו גם אנחנו כעת מעון, וכי גם לנו היתה עבודת המתים (טאדטענקולטום) לסגולה, מי לא ידע זאת? הן גם תפלות מיוחדות לנו על קברי המתים, גם זמן מיוחד לזה (ח׳ אלול) ועוד , ומה עוד המהבילים בקרבנו, אשר יתפללו באמת אל המתים , אל הקדושים אשר בארץ המה (לפי המהר״ן מברסלאוו בספרו ם׳ המדות זה הוא הפי׳ הנכון של הכתוב: טובתי בל עליך וכו׳, כי בההשתטחות על קברי הצדיקים, הקב״ה עושה לו טובות אע״פ שאינו ראוי לכך), למרות האזהרה המפורשה ע״ז כתורתנו, אבל מי יאמר לרודפי הבלים מה תעשו? — 4) אצל שאר העמים העתיקים אמנם נראה כזה דעות שונות. כי בעוד אשר ב ט ה ע ר ע ן נוטל על כל בונה בית חדש לחצוב לו גם קבר בתוכו, אסר ם ו ל ו ן אסר על יושבי אתונא, לבלי קבור מתיהם באדמת הערים, גם הרומאים קברו מתיהם מחוץ לעיר, ורק גדוליהם לבד מצאו להם קבר גם בתוכה, במקומות רבים נקברו המתים בפרשת דרכים. — כי הקבורה באדמה עתיקה היא לנו, זאת הלא נוכל ראות למדי מסה״ק, ואך הבל יפצה טציטום פיו, בהחליטו, כי למדנו זאת מהמצרים, כי אין כל אות ומופת על שרפת המתים אז, גם זאת הלא יודה כל מבין דבר לאשורו, כי כאשר לא נוכל דעת זאת ממלת "ומסרפו׳/ אשר אין מי יודע מה פירושה באמת, כן לא נוכל הועיל לנו גם בהמלות ״משרפות המלכים״, כי לא פורש מה נשרף, והדברים עתיקים.