Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 130

פרדס 130 עוד גחשב הדבר כמו זר, וגם לגדולי העם ואדיריו עוד לא הוקמו אבני־זכרון כאלה 1) . ודר, בהתקופות המאוחרות לבד החלו לסל להן דרך גם בתוכנו/ ומאז היו לנו לנחלה 2) . אף מאז נחלנו לנו גם את שאר הדברים, אשר זרו לרוחנו עד כה אף הם ואשר נם בם נתאמץ לתת כבוד להמתים, וכהאזכרות לנשמותם נם הברכות אשר נברכם כמו פינו בכל עת נזכיר שמם ועוד 3). אך יתרה עשו המצבות בהדברים החרותים עליהן, בתהלות זרות להמת ותארים נוראים מאד, אשר יגביהו לשמים כבודו ויחפרוהו מעט טאלהים, עד כי חנפה הארץ תחתיהן, מלבד שפתן העמוקה, המלאה זרות ותהפוכות ואשר כמעט אין מבין אותה, עד כי תחת לעורר רגש כבוד בלב העובר, תעוררנה בקרבו רק תמהון לבד. כי לדאבון לבבנו נתנה המלאכה הזאת בידי חרשי משחית, בידי משוררינו ומליצינו הנודעים, אשר כל ישעם ובל חפצם היו אך להראות כה לשונם כי רב הוא וכי בידם לעשות גדולות ונפלאות: אם בהפרידם את שם המת ל א ו ת י ו ת י ו, שמו נם שם אבותיו ומשפחתו, וכשזרם אותם יחד בראשי חרוזיהם ומליצותיהם, או נם בנפלאותיהס ב נ י מ ט ר א ו ת שונות במספר השנה וביום מות המת ועוד בשאר מליצות חירות, העושות שרטת בנפש קוראיהן, עד כי עטו בדבריהם על האבל רק *) כמאמרם הנודע *, אין עושין נפשות לצדיקים ובו׳. ואף בי במקום אחד ידובר על הקורא הכתב על ׳הקבר (הוריות י״ג), אך בלי ספק הבונה רק על השם לבד שעל המצבה או על הציון, וכאשר נראה כזאת נם בחבתובות הלועזות של אחינו מהתקופה ההיא, אשר אחדות מהן עוד נשארו לפלטה , בי אילו היו באמת גם דברים זולת זה על המצבות, אז לא מנעו התלמודים מהשאיר נם מהם זכר לנו בהתלמוד, ובשאר הדברים הדומים לזה (111 10*80111 .0653.111 ,־״061), מדי דברנו בהבתובות הלועזות, נעיר נם ע״ז, כי רק לעתים רחוקות השתמשו בהן י בהתקופות המאוחרות (כתובת בזו אטלקית על קבר הר״י אברבנאל בפאדובה, העתיק הרג״ם באחד ממאמריו בהצפירה, אך לא הניד לנו מאיזה זמן היא), אף בכל הכתובות האלה לא נודעה לי אף אחת נם בשפת יהודית־אשכנזית, לאות איך נדל בזיונה בעיני כל; אף בי לא בצדק ובמשפט. כל השקלא־וטריא על הקמת המצבות עי׳ בפחד־יצחק בערך מצבה, 0 הכתובת היותר עתיקה הנודעת לנו, היא זו של הר״י הלוי על קבר הרי״ף מראשית המאה הי״ב (המובאה להלן), ועי׳ כ״ח ח״ז צד רי״ב, 3) מנהג הזכרת נשמות נודע לנו רק מהמאה הי״א והלאה ,065011 ־2111 ,21102) (*1,11:61:9,101 ,ט, איך היו הברכות השונות לזכרון שם ■ המת שגורות על שפתי כל, נובל לראות בזאת, כי נכתבו לרוב רק בר״ת לבד, כמו ז״ל, זצ״ל ווצוק״ל, תנצב״ה, תשהע״מ (תעל שכבת הטל על מלונו), ישיע״ם (יבוא שלום ינוח על משכבו), תמ״ך (תהי מנוחתו כבוד), ריחב״ע (רוח ה׳ תניחנו בנן עדן), יליב״ה (יתהלך לפני ה׳ בארצות החיים) ועוד (עיי״ש). יסוד בל הברכות האלה כנודע הוא הכתוב: זכר צדיק לברכה, וכאשר יבין כל מבין לא היתה הכונה בו לברכות כאלה, אף לא רק בספרי הקודש לא נמצא דבר מזה לזכר שם המתים, כי אם נם בסדר התנאים והאמוראים אין זכר מזה (צונץ בספרו הנ״ל, הברכה האחת הנהונה בהתלמוד היא : זכור לטוב), מכל המנהנים העתיקים בהנונע להמתים -ד- יאמר הד״ל לאוו בספרו הנ״ל — לא נשאר לנו שריד כמעט והכל נשהנה ברוב הימים, אך ככל אלה לא נעביר תחת השבט את כל החדשות האלה, כי יסודן הוא ברנש לב, ורק ההתאמצות הנפחת בזה ללא הועיל היא. — 5