Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 127

127 אגוו[ קטנה אגדות נושנות נשוני עמלי, . ־ 7 ד י־ :־זי בהלמות ומשלים ישנתי הכאב; אך עתה בא רוח תשא משלי ויגז את חלומי,- ומלא־ריק הלב. - כף ראשך, שא על!- על שם מה? על שם מי? מה אועיל כי אסבל? מי ירצה קרבני? הוי, .קראו לי דרדר ואגדלה את שמי, אגדילה מעשי, אקומם הרבני. - , כעם גבורתי, נם בי די איל, הוציאו למרחב •את כחי הכלוא; מריח השדה יפריח עם דל, י• ״* ־־ 7 •.* - :• - - ז כדשא תפרחנה עצמותי שבלו, הכרמל השרון גדלני מאז, ובשד זבת חלב ילדותי פנסו; : - 7- 7 7 ״: •י• 1 שיא הררי עולם שמוני עם עז, הרוחות הטהרות עצמותי הזהו ♦ מהרי הלבונה, מגבעות המור גם זרע אדני לצדקה זרעתי; ובקול חצוצרת כסף המחצצר ״דרור!״ הרעשתי הלבנון ואחיו זעזעתי.., - איך יום ״קיצי, איך אביבי? מדוע לא תביט השמש אלי? רק קר, עבי חרף...- התראה, חביבי, את סדרי בראשית משתנים עלי? ... אין תקוה פה, אחי, כבר כלה הקץ, פס חסד אלה, בל יעש ישועות - אין תקוה ליונה בפרסות הנץ - \ ועתה שתי עיני מזרחה נשואות ♦ 4 4