Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 126

3 ר ד ם 126 לא תזרע אל קוצים, לא תיגע לריק, עדר תראה עת עמל עמלך ןרבה; עוד יבער, יתלקח כלפיד הזיק צפןת בלבבך בצאתך נדבה,,. הן זרע ישרים לא יאבד בציה. - ואני אזרה כהי לחח, וכמוץ יסער פעלי אל אךץ,;שאיה, - אל ארר אדמתי .לצמיח לי קוץ. כל ימי אשוטט, א׳טוטט, אישוטט, אלחם בצללים ואבנה על חול; ••״ י" ־ 2 ז 2 *•״:״.־ כצנינים הייתי לשכני זלשטט בעיני משנאי, על נפשי לעל. לפנים אהבתי צרותי ובתם : ד ־1 -; ־1 ־־ : לבבי הצדקתי את שבט מוסרי; קראתי לדמעות, קדישתי יום צום ואפשט במנוחה לשכין צוארי.- * •.״ 2 :־ ז - - 1 ־ז אך עתה, אהה, אין לי אמן נעורי, נואשתי מרחמים, מבטחי בית עיש; - הד־לתי, ןךיךי, מחבב יסודי, כי מאס נם אלי את משפט הוש. ז ־ ־־ •* 2 - זז אין תכלית לנדד־י, אץ קד־שת השם, סר צל אלהים, סרה רוח הקדשה. 7 :•% ״ ז 7 - ז־ גם בכיי לא הוא, גם תחנוני לא הם; אתחנן.ואבך; - כי מכתי אנושה. אתחנן כנואש ואבך מלב קר, אאנח מלב מלא אפר ובשת; ואבך - אף אם אדע כי דמעי במטר שמי בחל בציות על ארץ נהשת.