Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 114

פ ר ד ם 114 :בעיקר הדת. והוא האיש שבו ראיתי את הטיפוס של היהדות והפילגתרופיה הכללית, הצדקה בלי להג הרבה והבקרת הסבלנית, וטוהר המחשבה המחובר לתמימות וטוהר .החיים, שאני מחזיק ושאקוה בי הבית־מדרש הפדובי לא יחדל מלהחזיק . הבית־מדרש הפדובי לא היה מעולם מתנגד אל י6ג01ז3מז" של;השבל, ו״אננלים״ אלה בעצמם עדים בדבר; ואם אוהב הנהו יותר לשמור מלהרוס, מדה זו מוצאה יותר ממצעד קדימה, ולא מעמידה, בהליכת השכל. יבול להיות שאחרי טיולו החפשי במהלכי היכל השיטות, מצא שהדרך ליציאה מאושרת אחד הוא 5 הלא הוא הדרך, אשר אם איננו מביא לידיעה עיונית ואמתית ביסודי החכמה האנושית, יביא לפחות, ובלי ספק, להשגת הטוב הנעלה של המשפחה האנושית ,והגדלתו, יבול להיות שבהתרומם הבית־מדרש הפדובי מעל לדמיונות שוררים בימינו וחזיונות שיריים, הרבים מאד מאד, אשר הקדישום בימינו המלומדים לא פחות מהבלתי מלומדים, יחידים ועמים, ובראותו שווי תמידי של טובות ורעות בבל מצבי ,היחיד ובכל מדרגות הציביליזציה החברתית, לא מצא הבית־מדרש ההוא אוצר אחר שנשאר להאנושית ושנופל בו הגדלה. והקטנה חוץ מעשות הטוב, כלומר אהבה משותפת. והאוצר הזה היה צריך אם בן להיות מבית־המדרש כטוב היותר נעלה של המשפחה האנושית, ושמירתו והגדלתו של האוצר הזה היה בעיניו החסד הממשי היחידי שאפשר היה לעשות עם אנשים; והיודאיזם הקדמון (ולא המחודש, ולא המתוקן לצורך הדור החדש, אבל המטוהר מכל דבר חצוני שבא לתוכו במשך הדורות) יכול להיות לבית־מדרש זה האמצעי היותר מסוגל לעשות חסד בזה, וצריך לפיכך להיות מחושב, בטוב טעם ודעת ובלי שום פנטיזם מעור, בהיותו היותר ראוי <גם בנפלו מחיובו האלהי) להיות משומד בתכלית השמירה . שד״ל. פדובה 13 אפריל 1840, .388—397 .§*? .1811 .1 .12 אל .14 .14 התענג כאות נפשך, יקירי, על אמיל, תמצא בו דברים טובים, .ואשר עולה על הבל תמצא בו לב חם ותמים, אשר בודאי ישמחך. אבל אל תלמוד ממנו לתבוע שתהיה התבל כרצונך, ולהיות בזה תמיד נעצב. צריך לקבל התבל כמו שהיא, ואף אמנם בלי להשחית את עצמנו, ולהסביר לה פנים. כך הוא דרכי. אלא שעלי חיובים וצרכים וגם צרות יותר מדי, .ובזה.אין לי פנאי להתבודד. אתה, שאין לך לא חיובים ולא צרכים ולא צרות יש לך פנאי להתבודד