Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 62

פרדס 62 כאבלים אלמים הרש התאבלו ובינונכם קפאתם קדרים נכזבים... התזכרו כמוני את הימים בלו? הלבניכם יצאוכם הנכם נעצבים? - הלא תשאלו לשלום אסופיכם במרחקים,- שב הנני עתה מעמק העיור; נמלטתי להניד לכם כי גברו המכים, נלחמנו כנבורים אך הכינו אחור. - ואני, יתום נדה, עולל טפוחיכם, אמלל, בוש ומנצח שב שנית עדיכם. ושנית, בית־מךרשי, כפוף ראש כעני ומשמים כמוך _על םפך אעמדה; האבך להרבנך, אם אבך לחרבני, ואם לשניהם יחדו אבך ואםפךה? הה! קנך משלח, נוזליך נעו נצו, ננזו כצל כלם בין העצים הנבהים... רבים אל ראשי הצרים נפצו, ובשדות אחרים עוד רבים היעים; - הימותו מות ישרים? או ימצאו מנוחה בחיי נבלים \ל_עד ישבחוך? ... לא אריתי,יערות דבש על דרכי המפורר מאז הפרידתנו הרוה הרעה; - ״ ז •:יי• ד ־־ ז ז 1 אבד נצחי מיי, כל עולמי התפורר, ז - " דד ■ד ־ד •: ■י באו מים עד נפש - אך היא בם לא באה... לא ריקם שלחתני מצלך השאנן, מלאכיך,הטובים שלחוני בדרך: מחשבה פריה, הניון רענן, לב שלם ובטח עת תכשל הבך1י ׳ ־־ אמנם יצל לי אויבי, כלי ךיק הצינגי,- אך הצלתי אלהי-ואלהים הצילני...