Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 38

פרדס 38 אשתו ואת שלשת ילדיו אל בית חותנו לפטרבורג, והוא שב לוויען לעבוד עבודה לשלם את חובותיו. זה ם. אשר אהב את ביתו מאד ראה את משכנו הרוס, אשתו וילדיו נלו מעל שלחנם לאכל לחם מתנה על שלחן חותנו לא מעושר, מעונג, אך מעני, בתגרת יד ההברה.., ואנכי יודע, ובמובן נם ם. ידע זאת עוד יותר ממני, בי גם לחותנו הזקן לא היו אז אוצרות חשך, מצבו בבר ירד ועשרו שהיה לו בימי קדם חלף לו, והוא עקר דירתו מווארשא להתישב בפ״ב לרגלי תביעות מסופקות, למען חפש עסקים שונים, והעיקר - לרגל זאת הסבה עצמה אשר בגללה מצא גם ם, לנחוץ לשלוח את ביתו הוא אל חותנו: לקמץ בהוצאות במקום שאין מכירים... וס, אשר כנשר רחף על גוזליו ויקנא לקנו מאד ואמר בלבבו• בי על אברתו ינטלם ,ויישאם וישכון עמם מרומים - השח גבהות עיניו וירד מטה, ויבוא וישם את הנטל היקר אשר לו על שכם אחר, שכם שחוח ומטה לנפול!... אך לא איש בסמאלענסקין יאמר נואש, בי בגבורתו במלחמת הספרות כן לבש גבורה גם במלחמת החיים, ואך נפתרה איך שהיא השאלה החמורה האמורה בתורה, שאלת מה נאכל, החל להשתדל להתיר את החרם מעל ״התועה״ 5 וימצא חן בעיני פ. מרגלין ז״ל ראש מבקרי ספרי ישראל בפ״ב בעת ההיא. ם, לא עשה לו חנף ולא שם סתר פנים לדעותיו, ובדבר הזה פעל על לב המבקר מרגלין לאהוב אותו ולכבדו, אם כי מרגלין זה היה אוהב את הקבלה ואת החסידות וביותר את הספרות ממין הזה. ולבן הסיר מן "התועה" את רב הדברים הקשים על החסידים, וגם את הספור על דבר י״ט בסלו מחק, עד בי היה על ם. רק לשוב ולהדפיס רק כשני גליונות חרשים, ולהסיר את המחוקים ולתת שלמים מתוקנים תחתיהם. אז הוציאו את בל ספר "התועה" המוחרמים ממאסרם, ולס. היתה מעט הדוחה. יד אחר מאוהבי ם׳ היתה בזה, אחד מאוהביו אשר ידע בעניו וירא בסבלותו, והוא הטה את לב מרגלין להיטיב - זכרה לו אלוה לטובה 1 * * * ועוד לי מלין על אודות סמאלענסקין, ועוד ראשי מלא טל הימים ההם והעת ההיא; ויש מן הזברונות אשר כאבני־מלואים יהיו בדברי ימי התקופה ההיא ויאירו נתיב עליה. אך טוב בי אחשוך דברי לעת אחרת: הן אם מצאו זכרונותי אלה חן בעיני הקורא, אזי הלא יחנני גם אז וישמע שיחי; ולא - למה אהיה למשא פעם אחת? מרדכי בן הלל הכהן. קויאלגיק אצל אדעספא, אלול תונ״ו.