Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 247

247 זה לעומת ז.־> נפשו האיש הנודע למדי בספרותנו. הוא הר״י אריה דמודינא. בנחת לו גם שם■־ כבוד כזה: "זנב לאריות"1■) / ואחד האדירים האלה חותם נם שמו: "הצעיר יוצא זנב״ 2). ומי לא יראה בכל אלה רק תארי־כבוד לבד באופן אחר. כי הענוד! היתרה הלא תגדיל עוד שבעתים את ערך הגדולים האלה ותוסיף להם הוד על הדר. ככה היתד. לנחלה לנו. לדאבון לבבנו. אחת מ״חוקות הגוים״, ונוסף לנו ב״גלותנו" עוד ״מדה״ חרשה אחת אשר לא שערוה אבותינו. ואשר נחלנו לנו ברוב הימים יחד עם שאר ״המרות״ הטובות אשר צרר לנו הזמן בכנפיו. לבער אחרי כל אלה בהספרות ההרשה. אשר גם בה.כנודע. התאוה הזאת שלטת־ דבר כזה לא יוכל לעלות פה על לבבנו. כי ״מדה שפרטנית״ כזאת. לא נוכל להשריש בקרב ספרותנו. זאת נדע נאמנה. אף בעיני רבים הלא תהיה רק כ,.מדת סדום". כי מה הוא באמת גורל כל מושכי בשבט סופר עברי? להם לא ערוך הוא שלחן כמו לפני הסופרים בשאר לשונות הארץ. ודבריהם לא ישקלו במאזנים במחיר וכסף ואך חנם יעבודו. ואיך נוכל איפוא לגזול מהם גם את השכר הזה. לשמוע באזניהם את תהלתם איש מפי רעהו? לא אכזרי לב אנחנו ולא נחפץ לקפח שכר כל בריר, ז אך דבר אחד חפצנו לתקן-ואולי בו תעלה ארוכה לכלנו. להקוראים יחד עם הסופרים -כי כמסמרים נטועים יהיו מעתה כל תארי־הכבוד האלה בספרותנו. בלי יכולת להוסיף עוד עליהם או לגרוע מהם. כן יתוקן בספרותנו תואר עומד וקים לכל מליץ: מליץ נשגב. אדיר וחזק מאד. מאין כמוהו עוד. ריחו כריח המור. נודף עד אפסי ארץ. כשמו כן תהלתו; ולמשורר: נעים זמרות ישראל. תפארת הזמרה. עושה מלאכי חרוזיו דוחות ויתדותיו ותנועותיו אש לוהט. ולקולו יחשו גם כל מזמרי־ליל ז ולד,חוקר יאמר: החוקר האלהי. החוקר עד תכלית כל דבר.לו נגלו כל שפוני טמוני נעלמות. כל דבריו גביש וראמות. עלה שמים וירד תהומות. נדמה כי תארים כאלה ירגיעו נפש כל מליצינו ומשוררינו וחוקרינו יחד ולא יתלוננו עלינו. כי יקטן ערכם בעינינו. ואולי לא ישפיקו לאחר או לשנים-הלמענם תעזב הארץ? המסתפק יסתפק גם בזה. והחדל. יחדל . _ א. שולטאן. כן הוא מכנה עצמו הג׳ יעבץ בהקדמתו לסדר התפלה שלו. איך היה האיש באמת אפל ושפל כעיני עצמו, זאת הלא נדע מאד מדברי ריבוחיו עם הג׳ איבשיץ . ■כאגדות הרמ״ז חותם אחד: ננס שאינו מגיע לקרסוליו. העבד ישראל בלי דעת מלין יכביר, דלא גמיר ולא סביר ובו׳. תארי-הבבוד: תולעת ולא איש, רמה ותולעה ובו׳ הם כידוע תארים נהוגים בבל יום . ביחוד הפליג ישבח עצמו עד למדרגה גבוהה מאד הר״ר חיד״א, כי מלת ״הדיוט״ על עצמו , תולעת, פרעוש ובו' הם אצלו רק במין קנוח-סעודה, ושערות ראשנו תסמרנה לשמע כל גדופיו וחרפותיו בפיו על עצמו. ג) בספרו בשם "מליצה ושיר". צ) אחד המסכים על ס׳ השו״ת "דבר שמואל׳/ ר׳ יחיאל מנורצי, החותם שם יחד עם הר״ש לוצאטו ועוד גאוני ארץ כמוהו.