Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 240

£ ר ר 5 240 יצא הברך?״י) בן נם: ושרי האלפים ושרי המעות; איבה בור; יורדי הים בעניות; אלה מתעי בני ישראל; ויאהב נם את רכיל; במעונות עריות 2), בור שיח ומארת פירושים; העלמות אין מספר3), מטהרות טהרות אביריו; ע״י חילוק ופלוג4), למסעות נקיים ילענ; להוציא ממסנר עשיר ומבית כילי יושבי חושך; לכה נא כבה לי; היהפוך קושי אנרו; כל ישראל בחזקת קשרות, ועצילי בגי ישראל; על המחיה ועל הקלקלה 5) ועוד ועוד. וכה מתקו הדברים לחיך; עד כי גם איש כהר״י מוסקאטי למרות אהבתו העזה להמוסיקא; אשר כה יפארנה בכבוד במו פיו; גם הוא יאהב לשמוע באזניו צלצול קול כזה: ״זוהר תעשה לתיבה; למועדי רגל (ירט); ויהודה שת ,קצור לו; תחז בציון עינך 6) וכו/ והרמ״א יראה אותות הכנעתו בדברים כאלה: ואבוא בגלגול מחלות7). הר״מ אלשקר יציין ספקותיו כזה: ואני בתוך הגולה על נהר אובל ואולי 8); והר״י מינץ יכתוב: ומקלו יגיד לו; כל המיקל יגיד לו 9). האברבנאל יקרא על מפרשי המורה: נוגשיו מעוללים ורבים עבדים מתפרשים בו 0ז), והר״י דמודינה קורא ספר דרשותיו בשם ״מדבר יהודה״; וע״ז: מצא חן במדבר וכו/ גם דבר כבד מאד; ועוד כאלה רבות. גם י ע ב ץ ישמיע קול הלצתו: על פי הסרסר הגדול הממון, האהוב בהמון"). ועור "קלמבורים" רבים כמוהם אין ספורות אשר לא נחפץ להוגיע עוד בם את הקורא. י) ס׳"פרפראות לחכמה". 2) ם׳"אור עולם" למהרי״ל מרגלית. 3) "בית שלמה" לר׳ שלמה ן׳ חסון. 4)מההסכמות על הספר ״שבתי דריגלא״ להרא״צ חאטש, הוא הספר הנודע בריחו הנודף של כת הש״צ , וכאשר הראה זאת בדבריו בעל ההשגות הראבי״ה. ולא למותר הוא להעיר ע״ז, כי כעשרים גאונים מגאוני הארץ מסכימים עליו, ובאיזו תוארים נוראים ומשונים! "דאפילו מימי יהושע בן נון לא איתמר כותיה, הכרתי והפלתי, חכמתו בבצלאל לצרף אותיות, איש האלהי קדוש יאמר לו, עיר וקדיש מןשמיא" וכו' וכו׳. וזאת לחוטא ומחטיא את הרבים בזה —זו היא ההסכמה וזה שכרה! 5) מהספר "מלאכת מחשבת" להרופא ר׳ אליהו מפינטשוב) והוא אוצר כלום ל״חדושים" כאלה ומלא על בל גדותיו. 6) בספרו "נפוצות יהודה". 7/בתשובות הרמ״א. שמה גם מליצה יפה על פטירת הגאון ר׳ שלום שכנא: בקש שלום ורדפהו, לשכנו תדרושו. מהמליצות האלה נביא פה עוד דברים אחדים. כן יסד פעם הג׳ מהר״יברונא משפטו אשר חרץ על אחד ללכת שגה תמימה בגולה, על הפסוק: ימים תהיה ג א ו ל ת ו, כי שנה תמימה ילך ב ג ל ו ת (ע׳ בתשובותיו). נודעת גם ההלצה הידועה בפי המדקדקים על אותות הגרון: כי אין בהן מקח שוח״ד (לא שוא תחתיהן ולא נקוד הירק לפניהן ולא דגש בתוכן). כן גם הקריאה המיוחסה להראב״ע: ואברהם בן שבעים וחמש שנה בצאתו מחרון אף העולם . וממין זה היא גם קריאת הג׳ ר׳ מנישה איליא במותו והוא בן ס״ד שנה: ותשם בם״ד רגלי(הר״ד סלוצקי בראש ספרו אלפי מנשה), כן גם ההלצהן ואבוא אל העין של הר״ז ניגר,בהיותו בן שבעים (בספרו דברי קהלת), ועוד באלה רבות. הלצות שונות ממין זה הן גם הנמצאות בס׳״שיחות חולין של ת״ח" להר״צ שלעז, כמו: נשכחתי כמת מלב, הייתי ככלי אובד— על העני בסעודת הנשואין שלא פנה איש אליו רק אחרי אבדה כף כסף מהסעודה או על הקדוש אשר אחר תמיד זמן התפלה: איש קדוש עובר עלינו תמיד (תפלת עלינו), ועוד הלצות נחמדות כאלה . גם המגיד מדובנא כנודע השכיל לעשות מטעמים כאלה . על ההלצות המיוחדות שבתורת ״החסידות" הידועות לא נדבר פה דבר, בי נטיף דברינו רק על היוצא מן הכלל , אך לא על הכלל בעצמו. 8) שו״ת הר״מ אלשקר. 9) שו״ת הר״י מינץ . 0י) בספרו "שמים חדשים". יי) בפירושו על אבות. מעין זה הוא גם הקונטרס שו״ת "מן השמים", בי גם בו דברי חפץ כאלה. בן