Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 230

הגביר והנבירה נסו לדרשו ולחקרו איפה אבד ומתי; אך שמואל ענה באחת בי נעלם ממנו, בי בבואו אל הגזבר למסר על ידו את הכסף והנה הכסף ■איננו... שאלו את הגזבר ואת פקידי ביר־הנתיבות ויגידו כי בגשת שמואל אל הגזבר, התחלחל ויקרא: אבדתי, אבדתי! ויהי רעש בבית־הנתיבות, ויחפשו ויבקשו ולא מצאו. - אי אפשר לחשדו - אמר הגביר אל רעיתו - לא בפעם הראשונה אנכי שולח על ידו כסף, ולא רק חמש מאות .שקל כי גם אלפים, גם שלשת אלפים מסרתי על ידו ולא העלים, ולמה יקח הפעם סך מצער כזה? -ובכל זאת, לו שמעתי לעצתי כי אז שמת עיניך על כל הליכותיו-אמרה זלפה - קשה לי להאמין כי פתאום יאבד הכסף מכיסו? הלא כיסו שלם ועמוק... - צדקת מאד, אנכי'אשים עליו עין. ה ♦ קרבו ימי חגי הנוצרים, והשפחה הנוצרית השכורה לעבודה קשה עזבה את בית טארביצקי, ושפחה אחרת לא נמצאה. ותהי מהומה ומבוכה בבית. ויהי כראות עדה כי אין מים בבית, ותלך ותקח את הדלי ותדלה מים מן הבאר אשר בחצר ותביא, ותלך אל הדיר ותביא משם עצים ותשיק את התנורים, ותדיח את הכלים בבית־המבשלות ואת הרצפה. כבדה היתר. ממנה העבודה הזאת, אך עדה אהבה את הסדר ותשנא כל בלבול וערבוביא, ועל כן אמרה בלבה: אעבד שנים שלשה ימים עבודת פרך עד אשר תמצא שפחה. וזלפה ראתה ולא הרעימה אותה כדרכה בכל יום ויום. ותעבוד עדה שבוע, ותעבוד שני שבעות, חדש ימים, ושפחה לא נמצאה. אמנם שפחות רבות באו אל בית הגבירה, אך בכלן מצאה מגרעת, פני האחת מעידים כי עצלה היא, והשנית כי גנבה היא, והשלישית כי איננה מפקחת על הנקיון, וכן כלן. אולם הסבה הראשית היתה, כי אמרה זלפה אל לבה 5 למה לי להחזיק בבית שפחה נוצרית האוכלת הרבה ומבקשת עוד שכר, אחרי כי אפשר לי לצאת ידי חובתי בעדה קרובתי? הן עלי להשיאנה לאיש ולתת לה שלוחים, ומדוע לא תעבדני עתה? העבודה דבר טוב היא, אלהים אוהב עבורה - אומר משל הרוסי, העבודה מביאה מרפא לבשר - אומרים גם הרופאים י• ואף אמנם רואה אנכי כי היא התחזקה, מאז החלה לעבוד עבודה פשוטה, בריאותה השתלמה והיא אוכלת הרבה. ואף אמנם עדה סבלה את אשר נטל עליה, אף אם כבדה העבודה עליה. אפשר כי הורגלה בעבודתה לאט לאט ולא הרגישה עוד את כבדה , לולי נלוו אל צרותיה החמריות תלאות מוסריות, לו נתנה לה קרובתה הגבירה לעשות מעשיה