Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 229

ג: צ ל הכסף §2צ ויקרו הרגעים ההם אשר אנכי רואה אותה! נעימים מכל החיים, יקרים מכל חמודות התבל, מחיי אלפי שנה! לא אוכל למוש מפה. עדה אסרתני כעבותות אהבה. מבלעדה אקוץ כחיים... אך איך אסכל את העול הכבד אשר נטל עלי? מעט חפש אנכי'מבקש, שעה בכל יום, אלמד, אשוח ׳ אהגה ואחליף כה,., דרך אחרת אין לי כי אם להשתדל לצאת לרשות עצמי... רב לי להיות עבד! חפץ אנכי להיות אדון לעצמי ועדה תהיה רעיתי, חברתי!... י ' אבל?... י" גנבה, גנבה!... אם הוא עשקני, כי לא נתן לי בעד עמלי מאומה, בעוד אשר הוא הרויח על ידי אלפים ורבבות, אם הוא נתן' לבתו שלוחים עשרת אלפים שקל, בעוד אשר ידי לא השיגה לקנות מנעלים - לו לא נחשב מאומה לעול, ואנכי אם אקח איזו מאות שקלים לגנב יחשכוני! הלא אנכי עמל יותר ממנו במסחרו ואנכי מרויח את הכסף, ואם הונחו לרגעים בארגזו ולא בארגזי, הכי בזה נקנו לו? ומלבד זה, האם הוא לא יחבל כל תחבלות ערמה להרבות עשרו? היסג לאחור כאשר יקרה לו לגנוב? הכי הוא לא יחליף את מיני הפחם טוב כרע? הכי הוא לא ישחד את פקידי מפלת הברזל למען ימהרו לשלוח אליו סחורתו, בעוד אשר סחורת אחרים מונחת כאבן שאין לה הופכים. בשנה העברה הרויח שלשים אלף שקל בתחבלות כאלה, ויהי הוא המוכר היחידי מךר ושאר הסוחרים התרוששו מאד; העניים נאנחו מרה, רבים מהם גועו מקור, והוא אסף פנינים בחפניו, וכל כני העיר הביטו ותמהו על הצלחת הגביר ר׳ אהרן טארביצקי. האם אין זה חמם ועול? האם הוא איננו בולע כסף זרים כשאול? ומדוע לו מותר ולי אסור? הלא מצבו לא רע כמו מצבי אני... ״לא יבוזו לגנב כי יגנב למלא נפשו כי ירעב״ - אמר שלמה. אבל מה יאמרו הבריות?... מה לי ולבריות? אם הם לא יבינו דבר לאשורו, אם הם מחייבים את הזכאי ומזכים את החייב, אם הם מבטלים את דעתם ורצונם מפני דעת• ורצון הגבירים - הכי בשבילם אתן את נפשי לענות נצח? ידברו מה שידברו, כי כל דבריהם הבל! אבל... מרך, רפיון־רוח!... בוז לך, ־לעג לך, בן בלי חיל! אל תהי, שמואל, אשד. מצרה! חזק והסר את הרעיונות המפחדים והמיראים אותך - צל ההרים אתה רואה כהרים, חזק ועשה והצלת נפשך ונפש עדה!... בעוד ימים אחדים נתן הגביר טארביצקי לשמואל חמש מאות שקל לפדות סחורה מבית־־הנתיבות, וילך שמואל ויטמן את הכסף, וישב בפנים זועפים אל אדוניו ויאמר כי אבד הכסף ממנו,..