Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 225

225 בצל ה ב ם ו* דבקה לחכה, ולו גם הצטדקה לא הועילה, ואולי עוד קלקלה. וכן היה בכל יום ויום . - מעודי לא־הוצאתי כל בך כסף בכל יום - קראה פעם הגבירה באזני עדה - כאשר אני מוציאה מעת בוא הקבצנית הזאת אל ביתי. קבצנית לא תדע מה הוא כסף ועל כן תפזרהו כדומן. - חי נפשי כי אנכי בכל כחי משתדלת לבל תצא גם פרוטה לאבוד! - נשבעה עדה ובעפעפיה נראו דמעות־דם. - אם כן - ענתה הנבירה בשחוק לעג - התבונני אולי כיסך עמוק יותר מדי ואיזו שקלים נחבאו במעמקים... הלא אוכלת בסף את!... על הדברים האלה לא יכלה עוד עדה לענות. לבבה מלא דם ונדמה לה בי הושם מחנק לצוארה... . בעיני הנבירה היו הכל חשודים כגנבים, ותאמר בלבה כי כל "עקרת־הבית" צריכה להטיל אימה בביתו לחסם בעד שפחותיה ולקמץ בבל האפשר ז ואם לא יחדלו לגנוב, אל יגנבו הרבה . - מדוע אך בי תנער גברתנו תמיד? - שאלה עדה את שפחת הבית " אשר היתה מבני הנכר. -לו נערה בי באשר תנער בך; כי אז בבר ירקתי בפניה והלכתי לבקש לי מקום אחר - ענתה השפחה . - מה מאשרר. היא השפחה י - חשבה עדה - היא יבולה לצאת מן הבית; מעמק עכור זה; בבל עת אשר תחפץ, אך אנכי... אני איננה יבולה. פה הנני משרתת קרובת הגבירה ושם בבית איש זר שפחה פשוטה אהיה בכל השפחות... חלילה לבת דוד המבורנער לשרת בבית זר! ד. רע ומר היה לעדה שבתה בבית קרובתה הנבירה, אך לפעמים נם בני־ הצלמות הזה חדרו איזו קוי אור, באו ויאירו את החשך ויביאו מרפא ונחומים לנפשה הנהלאה... בבית טארביצקי היה נער אחד משרת בבית המסחר ז אתו התודעה עדה ותשוחח עמו לפעמים איזו שעה, ונפשות שניהם נקשרו. הנער שמואל היה נם הוא בן להורים שירדו מנכסיהם. עד השנה השתים עשרה למד שמואל מפי מלמדים טובים. אביו אף כי בבר היה עני בעת ההיא. התאמץ בכל שארית כחותיו לתת חנוך טוב לבנו. הוא בהר לבנו מהמלמדים המשכילים היותר טובים בעיר, הבטיח להם שכר רב ויסבל רעב וקור וישלם להם כפי אשר השינה ידו, ויחניף ויכזב להם ויתפתל לפניהם. ובאשר בא סוף "הזמן" והוא לא הספיק עוד