Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 203

203 ,החםידים" הראשונים בארץ ישראל המפורסם ר׳ חיים ן׳ עטר בעל ״אור החיים״ ועשה עמו יהודים קדושים וכדומה - אין לו כל יסודי). אך נראין דברי אמת שמספרים על ר׳ גרשון שהתנהג תמיד בקדושה ע״פ תורת הקבלה והחסידות, ובעמדו בתשעה באב אצל בותל המערבי השתפכה נפשו באמירת הקינות עד "שנתעלף כמה פעמים מגודל המרירות ובקושי הקיצו אותו" והשיבוהו לתחיה2). פה הננו רואים סימני התלהבות של החסידים ופעולת הבעש״ט על גיסו. אל גיסו זה הריץ הבעש״ט בשנת תק״ז (שנת בוא ר״ג •לאה״ק> את אגרתו המפורסמת על דבר "עלית הנשמה" והדברים הנפלאים שראה ושמע מיסד החסידות בעולמות העליונים,- היא האגרת שכניתיה בשם ״מאגיפעסט של החסידות״ 3). שם השתמש הבעש״ט בפעם הראשונה בלשון "הנביאים" ובודאי אמונות חדשות. "אימתי אתי מר *״ - שאל את פי המשיח.-- בזאת, תדע - השיב המשיח לד׳ ישראל■ממעזיבוז ־ בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעינותיךחוצה מה שלמדתי אותך והשגת ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך, ואז יכלו בל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה4). בסוף האגרת מודי-ע ד,בעש״ט שנמסרו לו שם בפמליא של מעלה "שלשה דברי סגולות" שעל ידם יוכל בל איש לבוא "למדרגה ובחינה כמותו"/ אך למורת רוחו לא נתנה לו רשות בל ימי חייו■ לגלות זאת, וגם בקשתו שירשו לו לגלות הסוד לגיסו ר׳ גרשון הושבה ריקם. ״אך זאת אני מודיעך- מוסיף הבעש״ט - ״הק׳ אברהם גרשון קוטבר , זה שבתי היה בחברון תוב״ב ששה שנים, וזה ארבעה שנים שקבעתי דירתי עם כל ב״ב פעה״ק ירושלים תובב״א"; עוד חתומים שם: ר׳ אריה יהודה מאפטא נכד ר' ליב חסיד, ר׳ מרדכי פתחיה ברא״ל מגזע שאול וואהל, ר׳ יקר בר״א גרשון הנ״ל ועוד אחד משידלוב שלא נודע שמו. תחת המכתבים הבאים אחריהם חתומים בני ר׳יא גרשון קוטבר ועוד, ובמכתב השלישי חתום בראש שם חיים נסים ירוחם ווילנא, הוא המשולח הנודע מצפת שהתערב בריב הג׳ יעבץ עם ר״י אייבשיץ ונחשד בעון זיוף וכו׳ ן הוא היה בנו של ר׳ יעקב ווילנא אשר היה מכת ש״צ הנסתרה בפולין ועלה לאה״ק בחברת ר׳ יהודה חסיד. מכל זה נוכח לדעת, שר׳ אברהם גרשון עמד בראש המפלגה שזכרתי. - 1) הספור הזה יצא ראשונה מפי בעהמח״ס ״חבת ירושלים" (ירושלים תר״ד) שהיה דן ע״פ השמועה, ואחריו נמשכו בעל "שם הגדולים החדש","סדר הדרות החדש", וגם החכם רש״י פין בלעקסיקן שלו "כנסת ישראל" (תחת שם ר' גרשון קוטבר) ויעשוהו לפאקט היסתוריי. אך כפי אשר י ראינו בהערה הקודמת אין כל יסוד לספור זה, באשר ר׳ גרשון בא לאה״ק בשנת תק״ז (בחתימתו משנת תקי״ז הוא מעיד בעצמו •שמתגורר הוא באה״ק זה עשר שנים), ור״ח ן׳ עטר ע״ם עדות רחי״ד אזולאי שהכירו פנים אל פגים נפטר בשנת תק״ג(שם הגדולים ח״א במקומו), ומפורש נרשמה שגת פטירתו גם במצבתו (ירושלים ח״א, 215) , ואם כן לא יכול להיות בצוותא הדא עם ר׳ גרשון שבא לאה״ק בעת שהרר׳׳ח היה כבר בעלמא דקשוט. ולכן כל הספורים המבהילים והנפלאות שבדו על היסוד הרעוע הזה בספרות החסידית וגם ה׳ מ. ל. ראדקינסא; בספרו ״אור ישראל״ (תולדות הבעש״ט, 74—69) , שמתאר לפנינו בהתפעלות איך נפגשו שני המאורות הגדולים ר׳ גרשון ור׳ חיים באה״ק ואיך למדו יחד בישיבה נסתרה במערה וכדומה — כל אלה מגדלים הפורחים באויר המה. ולדברי ה׳ ר. שר׳ גרשון קוטבר היה בא״י גם קודם לשנת תק״ג ואח״ג שב לחו״ל לא נשים לב אחרי עדותו של הרר״ג בעצמו בחתימתו הנ״ל 2) ״שם הגדולים החדש״ בשם הספר ״חבת ירושלים" הנ״ל. - 3) מאמרי ״ראשית החסידות״, וואסחאד 1888, חברת 10.-1-) "בן פורת יוסף" לר׳ יעקב יוסף הכה; מפולנאי(תקמ״ב); נדפס גם בראש ם׳ ״כתר שם טוב״, בסוף ם׳ ״מגיד דבריו ליעקב" ועוד .