Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 199

199 לבירור רעיון חכת ציון ידע גם את אירופא. ממקור ראשון, ולא דרך חור או איזה סדק של כותלי בית המדרש, ולזאת ידע למדי להעריך כמו את אירופא האריית על חכמתה האמתית, על עשרה המדעי, על אידעאליה האנושיים הכוללים, על אהבתה לעבודה ממשית ופוריה בכל פגות הטבע, על חנה ועל יפיה ועל טוב טעמה, באחת, על כל סגולותיה שהן קגין כל המין האנושי, מבלי הבדל בין גזע לגזע; בין עם לעם; אך למרות כל אלה שאף בעמקי נפשו לציון, לארץ ישראל, לעם ישראל, יען כי היה - איש ישראל! בהמלים הפשוטים האלה כלול הכל, ולהתחכמות יתרה אין בזה מקום. לוא שאל, לדוגמא, לירוא־בוליע את דוד גארדאן ע״ר לאומיותו ושאיפתו לציון, בי אז היה עונה לו בפשטות: אנכי, אדוני, הנני אזרח ישראל באותה מרה שאתה הנך אזרה צרפתי. והתשובה הזאת היתה מספקת. אותו לירוא־־בוליע, לוא בא לשפוט רק בהשבל הקר והיבש, מבלי נטות אזן קשבת לכל הקולות השונים המתהלכים ממסתרי חביון הנפש על כל התרנשותיה הדקות והנפלאות, כי אז אולי היה נאלץ להסכים, אשר אם אשכנז ואננליא, לדוגמא, תחלקנה את ארץ צרפת ביניהן, לא הוא ולא צאצאיו ואולי לא גם בל הצרפתים לא יפסידו הרבה בחייהם הפרטיים, כי האשכנזים והאנגלים אינם נופלים בסדרי חייהם המתוקנים מצרפת, ואם נם במשך העת יחדלו לדבר צרפתית, נם שפתם היפה לא תתהלך עוד עלי אדמות, הנה לא יגרם כאב מוחשי וטבעי לו או לצאצאיו בתור אנשים; אבל מה נדול לו הכאב בתור צרפתי, נם לזכר רעיון נורא כזה, כי עם צרפת וארץ צרפת ולשון צרפת לא יהיו בתבל! הן אם ישמע, בי דנל ארצו הולל באיזו מדינה רחוקה, נבון הוא לשפוך את דמו לנקום את כבוד ארצו, את כבוד צרפת אהובתו, ושום התפלספות לא תעצרהו מאותו רגש ההתקשרות הנצחית לארץ אבותיו, לעמו שילדו ושהנכו ושהאציל מרוחו עליו. מעט לו ששמות וואלטער ורוססא ישארו לכבוד ולתפארת להדורות הבאים; מעט לו שישתוממו על נצחונותיהם וגדולותיהם של הצרפתים בימים מקרם: הוא חפץ, בי צרפת תחיה, בי תהיה אבר שלם מהארגן הכללי של המין האנושי, בשם שיחפוץ, שהוא, לירוא־ בוליע, יאריך ימים וחיה, ולא יסתפק בילדי רוחו שישאיר למשמרת בכתביו... הנה בי כן, בעת שהדברים אמורים אדות צרפת, הכל ברור ומחוור, ורק באשר תעלה השאלה ע״ד עם ישראל, אז אין קץ להספקות ולהתמיהות, והכל קשה ובלתי מובן ורחוק מן המציאות... ומדוע ץ - יען כי קצרי הראות באים להוציא משפט חרוץ על עם ישראל ועתידותיו למראה איכותם ומהותם של "בעלי דת משה", הפזורים בהמערב פה ושם, במספר מצומצם ובקבוצים קטנים בתוך אלפי רבבות תושבי הארץ, אשר ההתבוללות, ״הגאולה״ הנרצה של בהנינו החדשים, בבר הניחה עליהם את חותמה ותעש את אשר יכלה ואת אשר צריכה היתר, לעשות...