Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 194

פ ר ד ם 194 ולהגיד בפשטות, בי בתור אזרחי עם ישראל הנם שואפים במדה ידועה לאותן המטרות, שאליהן ישאפו כל העמים, ובי עליהם ועל צאצאיהם לחכות רק לשעת הכושר, למען יובלו לגשת אל העבודה לבנות את הנהרסות ז אבל כמה קשה היה להגיד בזאת! כמה אומץ רוח, במה גודל אזרחי, כמה אמונת אומן בנצחיות הלאום, היו דרושים להביע הניונים כאלה ברור ומפורש! והתכונות הרוממות האלה לא נמצאו אז בקרב המשכילים הברלינים, לכן החלו לסגת אחורנית מאזרחיות עם ישראל ולבקש להם מרעה טוב באשר ימצאו. הנה זה מעט יצאו מאפלת הגיטו לאור חיי החופש של העמים הגדולים, אשר ברב או במעט הראו להם פנים שוחקותויקבלום לחברתם באותות אהבה ורצון, ומטבע האדם בקבלו דבר חדש, שהרגיש את חסרונו זמן רב, להגדיל את ערכו יותר ׳מדי, לא כמו שהוא במציאות. מספר היהודים בארצות המערב הוא מעט■ מזער,ואם בי בהעת המדוברת, באחרית המאה הי״דו, היה חזון התורה עוד נפרץ שם, אך במה נחשבו השבלים הבודדות, הנפוצות פה ושם, עם עולמן המוקשה והקר, נגד שפעת החיים החמים והמלאים של עמי הארצות על אלפיהם ורבבותיהם? כל עוד אשר הגיטו היתה סגורה, ולא נתנו לתושביה לשאוף רוח צח בתבל ומלואה, נשמר בתקפו רוח היהדות שנכלא בה, אם גם זיוו הועם, וצורתו המאירה משנות קדם לא היתה לו עוד; אבל כיון שנהרם במדה ידועה הקיר המבדיל בין הגיטו ומרחביה של העולם , לא יכלו יושביה המעטים עמוד נגד ברק זהרם של החיים החדשים, ובלבתם שבי לפניהם פנו כתף סוררת למקור מחצבתם,,,מה למו ציון האבלה והשוממה? מה למו הארץ המתפלשת בעפר חורבנה, השפה העתיקה המתה, העם הנענה והנדכא? הרהיין והסיינא קרובים למו מהירדן, וואלטער וגעטהע ימתקו בפיהם מישעיהו ואיוב, וזכיות האזרחים אשר קוו להן, וחיי הצבור החדשים על בל שאונם והמונם, ואירופא כלה על כל קסמיה ,- העוד יש להסתפק, אנה יפנו, אנה ילבו פליטי הגיטו ההם? עם, צבור ישראל מהותך עצם לעצם, אשר בכחו החצוני והפנימי נם יחד, בהחמר הרב הנצבר בקרבו משנות מאות, לא יתן להרוס את הבניה הנושנה, לא רק למראית עין, אך בעצם תבנה ורוחה,- עם, צבור כזה לא היה לישראל בארצות המערב, ולכן די היה לתקופת דורות אחדים לעקור את העץ הזקן, את עיקר לאומית ישראל, משרשו ולתת להיהדות צורה חדשה, אשר לא שערוה בני ישראל מעולם, כל בך לא נפלו במצבם המוסרי, כי ימירו גם את אמונתם באמונות חדשות, אחרי אשר לפי השכלתם לא מצאו גם מלים בפיהם, במה לבכר את האחרונות על הראשונה; אבל להפרד לאט לאט מעממיות ישראל ולהחליפה בעממיות חיה, בזה למראית עין לא נבר כל כך בגד בוגדים נגד מורשת אבות, ולפי סדרי החיים הכל עלה יפה, כי המוסריות השוררת בשוק העולם לא תחדור ביותר לעמקי הענינים, ולזאת לא מצאה גם בנידון שלנו חטא מיוחד או מעשה מבוער