Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 192

פ ר ד ם 192 רק עליו יוכל לעשות חיל ולהתפתח באופן טבעי ובריא. רובי סופרי חובבי ציון! בהנתנם מכף תל ועד ראש להצר המעשי והנסיוני שבהרעיון, ישכחו, כי ברור הדעה כשהיא לעצמה הוא ראשית הכל, ועכ״פ צריכה היא להתקדם ולהתפתח באותה מדד. שהצד המעשי הולך ומתפתח, יען כי האחרון תלוי בהראשונה ורק היא תתן לו זכות הקיום. עוד יותר צריכים טובי חו״צ להקדיש כחותיהם להצר הרוחני של.הרעיון, 'אחרי אשר הצד הנסיוני, לתלי סבות מן החוץ, מתנהל בכבדות ולא יוכל לקחת לבבות כשהוא לעצמו, ורק הגרעין הרוחני שבו, רק הדעה המפשטת תוכל להעניה את אורך הרוח, את הסבלנות ואת הבח הפנימי להלחם ולשאוף מבלי ליאות אל המטרה הנכונה ... א. היהדות האמתית, מנתי, לא אותה היהדות הדמיונית, אשר יברא לו בסתר אהלו ככל העולה על רוחו איזה חוקר מתפלסף, רק היהדות כפי שנראה היא לעיני כל בעל שכל ישר מכתבי הקדש בפשטותם ומדברי הימים לעם ישראל,-היא בעלת שני פרצופים: עולמית וביתית, או לאומית, כאשר רגילים עתה לאמר. לבאר ביתר שאת את דברינו, עלינו להמשיל לזה משל, אשר אולי ימצא בו הקורא מעט מן הגסות, אך איך שהוא, לרעתנו, יסמן היטב את הענין המדובר. אחד האזרחים, בנוח עליו הרוח באספת עם, נשא את מדברותיו, אשר קנה בהם לבות שומעיו בברק זהרם וחין ערכם, ויעש לו שם עולם לכבוד ולתפארת; אך מבלעדי הרגעים המזהירים ההם הנהו כאחד האדם בחוג חיי יום יום ג לו אשה, לו ילדים, לו שארים ומיודעים, לו צרכי ביתו, לו זכרונות ילדותו, רגשי אהבה ושנאה, חשק ונקם, באחת, ככל האדם אשר על הארץ, וכמה זר ומתמיה יהיה לנו הדבר, לבור להאיש ההוא אמת־ מדה אחרת לכל עניני חייו התמירים בשביל אותם המדברות, שהפליא בהם לבות שומעיו. את הדוגמא הזאת הננו רואים לכל פרטיה גם בהיהרות. רואים אנחנו, כי ההופעה האלהית אשר נגלתה על עם ישראל בראשית צאתו על במת התבל הולידה את כתבי הקדש, הכוללים בקרבם אמתיות נצחיות, שהיו ותהיינה לאור עולם לכל המין האנושי; אך גם אותם כתבי הקדש בעצמם יכילו בקרבם חלק גדול, השייך רק לעם ישראל בתור משפחה מיוחדת, על כל זכרונותיה ותקותיה, דאגותיה ומחסוריה, כאשר היא תכונת כל משפחה, בכל העתים ובכל המקומות. יחידי הסגולה שבקרב העם, גדולי הרוח, יכלו להטיף לאותן האמתיות הרוממות העולמיות, כאשר מעין זה הטיפו גדולי הרוח מעמים אחרים, ולוא בתבנית אחרת ולא כל כך ביתרון הכשר דעת; אך העם כלו, היהודים, לא היהדות המפשטת, חי ביחוד בחיי ביתו, בחוג צרכיו המיוחדים לו, בתכונות נפשו, באהבתו לקדמוניותיו ובכל סגולותיו הביתיות