Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 28

6 ו4 ז4 ם 28 בה גם מעין התנפחות דל גאה? האם לא השחוק הוא באמת; בי בעוד אשר הלשונות הגבירות בעלות אלפי רבבות יוצאות בכלי מלות שאולות ולא תדענה בשת, הנה העבריה העניה רק היא כמו חפצה להתהדר לפניהן; כיוצאת מן הכלל; שאינה דורשת תמיכה ועזרה בל שהיא מן החוץ; כי חננה אלהים ויש לה כל? ויש מן המחדשים; אשר בקנאם קנאה נדולה לשפתנו; לא יסתפקו בנרוש המלות הזרות בלבד לבלי תבאנה בקהל; כ״א יוסיפו >זמץ לשנות נם את הדברים המקובלים מכבה למרטם וליפותם כפי חפצם ולקצרם כרוחם. שמות בעלי ב׳ תבות; למשל; פגול הם לא ירצו בעיניהם ומתיגעים בבל מיני יגיעה להמציא בלחץ שנוי השם דוקא בצמצום מלה אחת; בעוד אשר השפה היותר עשירה יש לה הרבה שמות של נ׳ מלים ולא תתבושש; ועוד כאלה וכאלה. האין בזה סימני דלות מקושטה בגסות הרוח? * * * ותהי זאת נחמתנו; כי עניות הרוח; אשר הראנו על איזו מסימניה; הולכת הלך וחסר; נם בנוגע לתחית ישראל ונם ביחם תהית השפה.במחנה חובבי ציון ישמעו עתה לפעמים לא רחוקות קולות משכילים על דבר אמת; המטיפים ברוח בביר למעשים מתונים ומסודרים; המובילים בדרך בטוחה; אם נם ארוכה; למטרה הדרושה והרצויה; והדברים.האלה אינם עוד כקול קורא במדבר; כ״א ימצאו לא מעט אזנים קשובות. ובמערכות חובבי שפתנו אף שם תתמעטנה הפזיזות וההתהדרות של נערות; והתנועה תקבל יותר ויותר צורה נאותה ומתוקנה; המכונה אל התכלית הנרצה. אותות לטובה רואים אנו הרבה בעת האחרונה; ומהם תוצאות חיים באמת. כך היא גאולתן של ישראל: בתחלה קימעא קימעא; כל מה שהיא היא רבה והולכת - האמת היקרה הזו, שאותה נלה ר׳ חייא לר׳ שמעון ברבי; בלכתם בדרך "וראו אילת השחר שבקע אורה״; תתגלה בכל תקפה לעיני חובבים רבים יותר ויותר; ואז באמת יבקע כשחר אור ת ח י ת ישראל ושפתו וילך הלוך ואור .