Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 9

תחית ישראל ושפתו. איש בריא ושלם בכל אבריו שנתו מתוקה וסם חיים היא לו, אחרי עמל היום ישכב לנוח בחיק המלאך הטוב , מלאך התנומה , אשר יחיש לישנהו על ברכיו, וערבה לו שנתו במנוחה ברובה ונם חלומותיו אשר יחלום רק טובים הם ונעימים. בל הלילה ינוח בשלום עד אור הבקר! ובקומו משנתו בבקר יחוש בכל נפשו רגש בריא ונעים, בבל אבר מאברי נופו ירניש שהחליף בח והוסיף אמץ לעבודת היום ורוחו צהלה ושמחה? אז יצא לפעלו בנחות חדשים ושלמים ויעשה בחפץ כפיו עבודה תמה ושלמה, והיוצא מתחת ידו עפ״י הרב דבר מתוקן הוא ומכוון בדרך ישרה אל התכלית הנרצה. לא כן איש רפה כח וחלש, בעל נוף נשבר ונדכה, לא יועיל לו נם מלאך השנה והתנומה לא תהי רפאות לבשרו ושקוי לעצמותיו. כל הלילה תדר שנתו או יבעתוהו חלומות רעים ונוראים, ובהקיצו משנתו בבקר חש הוא בראשו, חש בכל אבר ואבר ואין שלום בעצמיו? אז ינהק ויפהק ויתמודד ואין נחת, בעצלתים וכבדות יוריד את רגליו ממטתו להציגן על הארץ; ועוד טרם יקרב לעבודת היום כבר ירגיש בכל נוו יגיעת בשר וליאות נפש, רוחו חובלה ונכאה ולפעלו אין ידים ואין חיים. אם אפשר להכחיש בדברים רבים התדמות כלל העם לאדם פרטי, הנה בדבר הזה דומה הוא באמת הגוי כלו לאיש יחידי. גם לעם יש תקופות ומועדים שונים. לכל זמן ועת קבועה לכל חפץ: עת לנוע ועת לנוח, עת להתעורר ולשקוד על עבודה רבה בחריצות כפים, ועת לשבות ולהנפש ולחזות חזיונות בהלך נפש וחבוק ידים. אחרי תקופה של תנועה גדולה ופעולות כבירות תבא ותקח עמדתה תקופה אחרת של מנוחה ושבתון. אבל בעוד אשר בעם המלא כח עלומים,כה בריא וכביר המוכן ומוכשר לפעולות אדם, תקופת המרגוע סם חיים לו, כי בה יחליף כח ורוחו יתאזר עז לתקופה חדשה רבת עליליה,- הנה העם החלש והאנוש נם בזמן מנוחתו לא ידע מנוחה שלמה ונבונה ובלהות יבעתוהו סביב, המרגוע לא יחלימהו ולא יחלץ עצמותיו הנשברות והיבשות, ובהתעוררו לקום לפעולה תש כהו, ידיו רפות וברכיו כושלות, ובכל עבודתו אין חיים וברכה ואין נחת.