Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 7

מכתב שני אל העירך 7 ״עבודה׳/ ו ב ז ה הם מאמינים להתקרב למטרתם! אע״פ שלא נעלם מהם, כי לא הם ולא המון העם שבשבילו הם עמלים לא יוכלו עוד לעשות מאומה להוצאת רעיונם אל הפועל ממש, וכי, לפי מצב־המדינות הכללי, אי; שום אפשרות נ-ם לקוות שיצא אל הפועל בקרוב. אלו היה הדבר נמסר לידי חו״צ, היו מוצאים בוראי, כי עבודה בזו, שאי אפשר למששה ביד, לאו שמה עבודה? בי "לשבת ולהבות עד שיהיה הדור ראוי לכך, אטרופיא מוחלטת היא״? וקרוב להאמין, שהם היו בוחרים יותר בעבודה שיש בה מ מ ש, למשל, היו מקדישים כחם והונם להשיג איזו חניתות וחרבות מתוך אוצר. של כלי זיין והיו מכתתים אותן לאתיט ומזמרות בקול ענות גבורה, ולבם שמח לראות הבטחת־השלום של הנבואה מתקימת לעיניהם.., אבל רעיון השלום נמצא, לאשרו, בידי אחרים, היודעים ״איך עושים היסטוריא״, והם עוסקים להם במנוחה בהפצת רעיונם וזריעתו בלבבות ואינם יראים כלל מפני ״אטרופיא״, בדעתם, כי זריעה זו היא העבודה היותר מוכרחת והיותר קשה בכל ענין חדש, וכי רק על ידה יוכלו לקוות, כי סוף סוף יקומו לעזרת רעיונם נם "אנשי מעשה" אמתיים, כעלי כח ונסיון מספיק, ומה שלא יוכלו הם עתה להשיג בכל כחם ועמלם :עשה על נקלה, כמו מאליו, ״כשיהיה הדור ראוי לכך״. ואם כן הדבר באומות העולם, אשר לבם ע מ ה ם, מה נאמר ומה נדבר אנחנו?- כי על כן מצטער אני כל הימים, בראותי את מעט הכח אשר לנו, חו״צ, הולך וכלה בעבודה סיזיפית , המסוגלת רק לקרר לב העם, הקר גם בלעדי זה, בהראותה לו את שפלותנו ואי־־יכלתנו להוציא אל הפועל איזה דבר מתוקן כל שהוא; ועל כן הנני מגיד וחוזר ומגיד תמיד, כי א הקדשנו את מיטב כחנו זה לתקון הלבבות, לעבודת החנוך הלאומי על יסוד חבת־ציון, והיינו נותנים לה ל״חבה" זו את הזמן הדרוש לצמיחתה וגדולה,- אז היו ימים באים, ולו גם בדור שלישי או רביעי, שהלב העברי היה מקבל על ידה את הצורה הנאותה למטרתנו, וגם שאיפותינו המעשיות היו מוצאות להן אז פועלים יותר מומחים מקרב העם, ובהגידי זאת, יודע אני אמנם, כי שומע אין לי בין המון החובבים; כי הם, וביחוד, הללו מהם שכל עצמם אינם אלא "בעלי מחשבות״ - סופרים, מורים, תלמידים, צעירים חסרי נסיון, וכדומה - הם אוהבים ביותר להראות כבקיאים ב״עולם המעשה" ונדחקים ונכנסים לעולם זה בלי הרף עם הצעות ופעולות, אשר לא תמיד נוכל לאמור עליהן אף את השבח המסופק: "אם לא יועיל, לא יזיק״. כל זה לא נעלם ממני, אבל, מה בכך? אם אחרים לא ישמעו, טוב שנשמיע הדברים לנו לעצמנו. כי גם אנו בעצמנו, אני ואתה• ומתי מספר אשר אתנו, צריכים חזוק, לבל נתביש מפני המלעיגים עלינו ומחרפים אותנו ב״אידיאליסמוס״,