Mannheim
Compact Memory

Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 292

Scan of the page
Image: UB Frankfurt, Visual Library (IIIF)
Journal
Pardes
Volume
1 (1892)
Date
1892-01-01
Page
Seite 292 (sequence 301)
Language
Hebrew
Belongs to
journal volume
OCR quality
60% known words query
IRI
…/8003959-8003960--301-8004259
Visual Library
page viewer of the UB Frankfurt

No entity mentions on this page.

OCR text

הרי לפניכם הרוגים מטועני חרב ומתי רעל,,העור לא תאמרו די? מה לעשות עוד לחזיון• הוגה ולא עשה בו החוזה? אמנם ישנס מקפידים ומדקדקים באלה הדורשים מאת חזיון״תוגה מלבד הריגות ורציחות עוד איזה תנאים קשים וגוזרים גזירות על חוזי חזיונות שאין מחברנו האמלל יבל לעמוד בהן. הם יבואו עליו כדרכם בטרוניא ויקיפוהו בטענותיהם ותביעותיהם האכזריות. לפי דעתם עוד לא יצא החוזה ידי חובתו בזה שאחד המארבים נרצח והגבורה שתתה כוס רעל והגבור נפל שדור ־בחרב מרוטה, הם דורשים עוד שהנפשות הפועלות לא תהיינה נפשות פורחות, נפשות אויריות שאין בהן ממש ואין הקורא יכול לתפוס אותן כלל, להתבונן אליהן ולדעת מה טיבן. הם דורשים שגבורי החזיון לא יעברו לפנינו. כצל עובר, כ״א יוצגו חיים לפנינו בקומתן וצביונן הרוחני, בהליכות רוחם וכחות נפשם, במערכי לבם ותנועותיו הרקות, במלחמותיהם, בין איש , לאחיו והקרב הפנימי בינם לבין עצמם. הם דורשים מחוזה חזיון היסתורי שיתאר לפנינו חיי הזמן ומקומו שהוא עומר בו בצבעים נאמנים ובולטים. ובחזיוננו זה שכתוב עליו בראש מקומו וזמנו בדיוק "בספרד, שנתים (כשני שביר) לפני גלות היהודים", אין כמעט אף סימן מובהק אהד של הזמן והמקום, מלבר השם אינקוויזיציאן. וליצני הדור שבמדקדקים האלה יוסיפו עוד, שלא לחנם מצא החוזה לנחוץ להעיר במקום אחד מטעם אחר לאמר: "אל ישכח הקורא כי כל דברי המחזה הזה נאמרו רק בימי הכינים׳׳/ ולפי דבריהם טוב עשה החוזה לו העיר על בל. דף ודף "אל נא ישבח הקורא שהמחזה בספרד שנרדם לפני גלות היהודים" י- באותו הצייר האמן שהפליא לתאר את האריה והשביל לציין תחתיו באותיות מאירות "הרי זה אריה" לבל יבא הרואה לכלל טעות. כאלה וכאלה מרבים הם .לדרוש ולא יסתפקו פטפוטי מלין בעלמא, לא יסתפקו אף בזה שאפשר בחזיוננו להוציא גם "יקר מזולל" ולמצוא איזו מקומות שיש להם איזה ערך, ויוציאו משפט קשה על החזיון בכלל. אמנם בכל אופן לא יפקפקו אף המבקרים הקשים האלה ויורו בפה מלא שהשם חזיון- הוגה נאה לחזיוננו זה, אם לא מטעם החוזה, לבה״פ מטעם אחר: בי ספרותנו, אשר בימינו נקפלה במעט כלה בד׳ האמות של מדע היומיים וימים רבים יעברו וספר חדש לא יראה בגבולה, ובאשר ימצא לפנינו אחר עידן וערנים ספר חדש ונמהר לבלוע אותו כבכורה, כענבים במדבר, הכנו יחוש איזה-טעם משונה/־ לחזות ספרותנויבמצב כזה הוא באמת ח ז י ו ן - ת ו ג ה לכל הדעות. בר־־קצין♦

Text as recognised by OCR (ABBYY FineReader), without corrections. Entity mentions: TagMe (2021); their positions were matched to this text again.