Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 264

דורות עולמים, רוחך תתענג על מאמרים יקרים ונפלאים בדעות, במנהגי העולם, בדברי דת ודין, במוסר ודרך־ארץ- דברי חכמינו ראשי העם אנשי השם, אשר לשמם ולזכרם תאות נפשנו. וכמו בחבלי קסם ימשכונו אליהם הגיוני״יה מאד נעלים החרותים על לוחות קורות ימינו מקדם. ספר תולדות עמנו מראה לנו מלבד המלחמות שקמו עלינו מחוץ גם המלחמות מבית נין כתות שונות בקרבנו ואיך הידדות בעיקרה נשמרה מכל פגע ומיעין בישין על ידי רועי ישראל נאמנים הדבקים בעמם. אין זה כי טובים ובריאים היו שרשי האילן ההוא ואיתנים היו אנשי מופת ההם אשר גדלוהו ומסרו לדורות הבאים פרי שקליפתו קשה ותינו טוב מאד. אמנם כן, הזרע קיס, אבל חבל על נוטריו שהולכים ומתמעטים. וכמו בחנוך הנערים " כן גס בענין זה אנו צריכים להתפתחות טרובה על כמה וכמה פנים, בכדי שיהא אפשר להעם לגלות את סגולותיו החמודות ולהראות לעין כל את גודל רוחו וכבוד תפארתו. חכמת בעלי האסופות בתלמוד והמקורים הראשונים לדתנו הצרופה ולמנהגינו ולררכינו בנימוס ומוסר - נזקקים לאור אבוקה שבעתים של חקירה מדעית שיאיר עליהם מכל צד ומכל פנה. ובדבר הזה לא רב עתה חילנו. חכמי התלמוד הרחיבו עד מאד את חוג פעולתם בחנוך העם וחשבו להם לחובה קדושה גם ידיעת למורי ההול שבזמניהם, ובחריפות שכלם העבירו את בני דורם, ונתנו בבית מדרשם לתורה ולתעודה מהלכים גם לשאר החכמות והמדעים. אין נבון וחכם בארד מעניני הלמודים, שקנה לו ידיעה בתלמוד ומפרשיו, שלא יתן כבוד לתכונתם הרנה .ולרוחב לבם בבל דבר חכמת בינה. ואפילו לאחר אלף שנה מזמן חתימת התלמוד עוד מצאנו הרבה מגאוני הדור האדוקים נזקקים ללמודי החכמות החצוניות שבזמנם. אחרי כן הגיעו ימי החשך ונשתנה דרך הרוח בקרבנו. חובשי בית המדרש בארצנו עקשו נתיבותיהם בתלמוד, רובי תורתם פלפול ואך תהפוכות בלמודם. וזאת גרם להם העדר ידיעתם בחכמה. בים התלמוד דרכם, ושביליו הרבים ושטף מימיו העצומים ההולך למרחבים לא נודעו להם, מפני שלא השכילו בכל חכמה, תחת אשר מביני מדע יורדי הים הזה המה יתבוננו נפלאותיו וישתוממו על כח מעשיו. ועל כן זה דרכם של האדוקים בחיי העולם ובבתי ישיבותיהם הגדולים שאין עינם ולבם כי אם לצבור כחול הוייות באלה והומר רב כזה, שיש בהם כדי לחזק חומת הדת אך בצורתה החצונית. אמת שהעבודה הזאת נכבדה מאד מאד מצד עצמה לצורך חיי העם, וידענו ני עוד ימים רבים עלינו להחזיק בהו אך לדעתנו אין להאדוקים לפנות כל ימי חייהם אלא לה בלבד, ולא כל ראשי בית ישראל הגדולים צריכים להסיח דעתם מדברים אחרים ולעסוק תמיר רק בה. מלאכה זו יכולה להעשות על ירי הקטנים מהם במעלה,