Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 213

בעד הרעיון הסמוך וקשור לוה בהכרח, כי רק "בא״י אנו יכולים וצריכים לימד לנו מרכז לאומי רוחני״ במוכן הזה. כך אני מבין את "הצואה הלאומית" (כאשר קרא לה המצוד,) של בעל האבטואימנציפציא. ובזה הנדתי כל מה שחפצתי להניד על אדות דעות המנוח ז״ל, ופה יכלתי איפוא לחתום את מכתבי, לולא היה רעיונו זה האחרון, בדבר המרכז הרוחני בא",׳, יקר לי נם מצד עצמו ושוה בעיני להתבונן בו עוד מעט. אך אל נא תבהלו! מבאן ואילך לא תשמעו עוד חקירות מפשטות או "פלוסופיא"(כמו שרגילים סופרינו לקרוא לכל דבר אשר לא ביד ןקח>. הן הנסיון הורני בבר, כי כה הסתבכו והתערבו בזמננו שתי השאלות הללו, של היהודים ושל היהדות, עד שאי אפשר כמעט להטעים לשום אדם, על ירי דברי שכל והגיון בלבד, את ההבדל הגדול שביניהן. אתה מתאמץ להוכיח, למשל, כי דבר פלוני, בכל היותו תשובה הגונה לאחת מהן, אינו תשובה כל עיקר להאחרת, והשומע ישמע וינענע בראשו, כאלו הבין דבריך, ותוך כדי דבור הוא מוסיף: "כל זה טוב ויפה, אבל..." ואתה משתומם לראות, כי מן "אבל" והלאה חוזרים הדברים לקדמותם, לערבוב השאלות ובלבול הדעות, כאלו לא אמרת כלום... כי על כן, למען נבין היטב, מה בין זו לזו, מוכרחים אנו לצייר לנו במחשבתנו מצב דמיוני, שבו יקל לנו להבחין בין צרכי היהודים וצרכי היהדות. ותחת כל "פלוסופיא", אבקשכם איפוא רק לחלום בהקיץ רגעים אחדים עמי יחד, בתקותי, כי לחלום בהקיץ לא יכבד מאד גם על חובבי ציון שכמותכם. ובכן-הננו חולמים. ובחלומנו, והנה האנטיסמיטיסמום טרם יהיה בארץ, התפתחות הרעות ההומניות. לא נפסקה עדיין, אדרבא, צעדה הרבה לפנים ז שאלת היהודים היתד, כבר לנחלת ההיסטוריא, וישראל שוכן לבטח בכל הארצות בצל אימנציפציא שלמה; ועם זה, כמובן, צעד גם היא לפנים על דרך ההשכלה והאסימילציא החיצונית. במצב אושר כזה לא תעלה אבטואימנציפציא על לב שום אדם, ואם היה נמצא "בעל׳הזיה" כזה, היו הכל מביטים בפניו ברחמים גדולים. אבל לעמת זה נתעוררה בלב רבים שאלה אחרת־: שאלת-היהדות במובנה הלאומי. הקשר שבין כל ישראל התרופף מאד, באין דבר אשר יחזקהו, באין גם צרה, אשר תדרוש עזרת אחים. מנהגי הדת והחיים קבלו בכל ארץ צורה מיוחדת, לפי רוח הארץ ההיא. שפת עבר עם ספרותה כמעט נשתבחה מישראל ולא נשאר לה אלא תפלת שבת ומועד, וגם זה לא בכל מקום. וככה יתפרדו בני ישראל לארצותם לגוייהם ובכל מקום ילכו ויתבוללו בעם הארץ , מבלתי יכלת להיות "מצוינים" כעם אחד ברוח אחר. רוב פודם (14)