Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 168

על הראשונים ועל האחרונים. "חדש אסור מן התורה" אמרו הראשונים, "וישן מפני חדש תוציאו" יאמרו האחרונים, אלה מושבים עצמם ואחרים עמם לכאן, ואלה-לכאן; אלו ואלו בלמד מלמדים, אלו ואלו בנצוח מנצחים. ואל מי מקדושים נפנה? "משל לשני שבילין: אחד של אור ואחד של שלג ז הטה בשל זה מת באור, הטה בשל זה מת בשלג. מה יעשה?"-מה יעשה? "יהלך באמצע"-כעצת הירושלמי (חגיגה פ״ב ה״א).- אבן זאת היא עצת ״ירושלמי״, עצה מרחוק - ואחרת יעצו אחינו בעלי"הקצוות, חדשים מקרוב באו לקצות בישראל, עקב רוח אחרת היתה אתם, שהם אין ממצעין אלא מתמעצין... והנה על הראשונים אנו מצטערים, אשר הקפדנות היתד, עליהם חומה סגרת ומסגרת מפני כל חדש, אם טוב הוא ואם רע-משום מה? משום שטות מלגו; ועל ה א ח ר ו נ י ם אנו מתמיהים, אשר הוותרנות היתה להם כעיר פרוצה אין חומה, ואת בל החדש והקריבו אליהם, ולא יבקרו בין טוב לרע - משום מה? משום שטות מלבר .. י מעידני שמים וארץ, כי עצת מחשבי קצים רחקה ממני, ותועבת נפשי גם שניהם, - ואולם יש אשר יעלו דברים על לבי, ורוח על פני יחלף , והמון מעשים , אותות ומופתים יעברו לפנו בבני מרון, והיה כנוח עלי הרוח, ואז-אל נא תהי זאת לי לחטאה!-אז אתן היתרון להראשונים על האחרונים... האמנם נפשי יודעת מאד כי לא מחכמה חשבתי בזאת, ורק ענין רע נתן לי אלהים לענות סרה בדור דעה ולשים דופי ב״השבלת" האחרונים, אפם כי המון המעשים, האותות והמופתים - כתמם יחד באים ומטפחים על פגי * ** * שלשה המה נפלאו ממני: דרך ״הספרות בעד המון העם״, דרך "ספרי החנוך לילדי העברים", ודרך "הבאורימלפי רוח הזמן"; הבה אבאר את דברי: